יורים לעצמם ברגל

יש לי מזג כזה שגם הטענות וההכרזות הפרובוקטיביות ביותר של מתנגדי דעותיי לא מרגיזות אותי. אני לא מאבד את שיווי המשקל אלא קורא בעיון את המאמר או את הנאום, מנתח ביסודיות במטרה למצוא נקודת חולשה בעמדה ועונה מבלי להעליב ומבלי להתייחס לגופו של הנואם אלא לגופו של העניין. מה שמרגיז אותי הם המעשים והדיבורים הדביליים של אלה שלכאורה נמצאים איתי באותו הצד של המתרס הפוליטי והאידיאולוגי, שעם דעותיהם אני יכול להזדהות.

כשלמדתי מהתקשורת את דבריו של המשורר והפובליציסט, יהונתן גפן הנמצא בקוטב השני בדעותיו אשר הופנו לבוחרי נתניהו: "אל תבכו כשהילדים שלכם ימותו במבצע הבא" - מיד התרציתי לענות לו, כיוון שהבחנתי בטעות התפיסתית שלו. הנואם יוצא באמירתו מתוך ההנחה השגויה שמלחמות, מבצעים ועימותים אלימים הם נחלתם של ממשלות שאותם המשורר והפובליציסט, יהונתן גפן, חושב לרעות - כמו הממשלות בראשות נתניהו. רציתי להזכיר לו שלמבצע "ענבי זעם" יצא ב-1996 ראש הממשלה דאז מטעם העבודה, שמעון פרס. יש פוליטיקאי יוני יותר ממנו? האינתיפאדה השנייה פרצה כשבראש המדינה עמד מי שאז היה חביב המשוררים - אהוד ברק. למלחמת לבנון השנייה יצאה הממשלה של אולמרט\פרס. את המבצע "עופרת יצוקה" יצקה אותה הממשלה היונית, הוותרנית, מממשלת ההינתקות בה מרבית אנשי הרוח ראו כמושיעה.

גם למבצע האחרון,"צוק איתן", נגררנו למרות שהממשלה ניהלה מו"מ עם השכנים, השרה ציפי לבני (אותה רוצים לראות בראשות המדינה גפן וחבריו) - לא חסכה מאמצים כדי להגיע להסדר.

אינני טוען שרק ממשלות שמאל מביאות מלחמות; נראה שלא משנה מי מוביל את המדינה, נגזר עלינו לחיות על חרבנו והטיעון של יהונתן גפן לא רק תלוש מהמציאות אלא גם פוגע במשפחות שכול ובזכרם של הנופלים. היו לי עוד טיעונים בקנה -אך טיוטת המאמר נותרה במחשבי בלבד, זאת כיוון שהגיעה הידיעה על תקיפתו של יהונתן גפן בפתח ביתו. אז רתחתי מזעם.

הייתה לי הכוונה לענות גם לאופוננט הקולני האחר שלי - הסופר יאיר גרבוז אשר סבור כי ממשלות נטולות נציגי "העבודה" ומר"צ מורכבות מאנסים, לוקחי שוחד והגרוע מכל - ממנשקי מזוזות .רציתי להזכיר לו שמספר השרים "שוחרי השלום" לכאורה שיושבים או עתידים לשבת בבתי הסוהר על גניבה, מעילה ושוחד לא נופל ממספר השרים שהורשעו מהצד האחר של המפה הפוליטית. החלטתי לא להגיב כיוון שראש מחנה הוותרנים, יצחק הרצוג,מיד הסתייג מדבריו של האומן, הביעה סלידה והכריז שגרבוז לא מייצג את המפלגה שהוא עומד בראשה. החלטתי לענות רק למחרת כאשר בתוכניתה שלאסתי פרז ברשת ב' הסופר יהושע סובול נרתם להגן על גרבוז וכינה עשר פעמים את מנשקי הקמעות "טיפשים".

רציתי להסביר לסופר הדגול שאם יש טיפש בסיפור - אז זה הוא אשר פגע בציבור גדול שעל קולותיהם ניסה לבנות את הצלחתו ראש המחנה שלו, הלא הוא יצחק הרצוג. אבל גם הפעם נרתעתי מלענות מפני שלסובול יש קלף חזק אותו סיפקו "ידידי" האידאולוגיים באדיבות רבה. מאוחר יותר סובול אמר בגאווה: "השמאל לא הרג איש". אני חסר אונים מולו למרות שביסודה הטיעון לא יחזיק טיפה של מים. השמאל מתנהג "יפה" ולא הורג במו ידיו כל עוד הוא זה ששולט במנגנוני הענישה והאכיפה במדינה, אך ברגע שמאבד את השליטה הוא הורג והורג אזרחים חפים מפשע בהמוניהם, במאות אלפים, במיליונים. והייתי מביא דוגמאות רבות: מרקסיסטים, מאואיסטים, טרוצקיסטים, סוציאליסטים, קומוניסטים למיניהם אשר מספקים חיילים נאמנים לאירגוני הטרור ברחבי העולם. כל אלה - הם שמאל, שמאל, שמאל. אבל דווקא בישראל קומץ אנשי הימין ביצעו מספר מעשי אלימות קטלניים. אין צורך להזכירם.

במחנה שלי נהוג לכנות את שונאי ישראל "הגייס החמישי". בשבילי דווקא המופרעים מהקוטב הימני - הם הגייס החמישי בקרבנו. הייתי שמח לטעון שמעשי האלימות נגד אנשי השמאל ונגד האוכלוסייה הערבית הם פרובוקציה של אויבינו, לולא הייתי מכיר אישית כמה מהאנשים שבאמת מסוגלים לתקוף, להצית, לרסס כתובות מטופשות נוסח "תג מחיר" ומי יודע - אולי גם לדקור, לירות... הם - הטיפשים האולטימטיביים בסיפור. הם יורים לעצמם ברגל, הם תוקעים מקל בגלגלי מכונת ההסברה שלנו ופוגעים אנושות ברעיון. הם לא משיגים דבר וסותמים את פיהם של אלה שמסוגלים לענות במישור החוקי ו במרחב הרעיוני, בתקשורת. הם מסיתים את השיח מדבריו החמורים והלא מדויקים של היריב הפוליטי והאידאולוגי, לשיח על התקיפה ועל ההתנהגות הברברית.

אני כ"כ כועס על אלה שלוקחים את החוק לידיהם ונוקטים בצעדי "נקם" עד כדי כך שהייתי מחמיר עם ענישתם ללא רחמים. אין לי שום בעיה אם יהרסו גם את בתיהם של הטרוריסטים בקרב בני עמי. אני מתנגד באופן עקרוני לגזר דין מוות - אבל במידה ויתקבל בכנסת חוק כזה למחבלים - הוא בוודאי חייב לחול גם על היהודים. בעיניי איןהבדל בין רוצח גוי או רוצח יהודי. וכאשר יתפסו ה"גיבורים" אשר באישון לילה פוגעים במקומות קדושים לדתות אחרות - שיבלו כמה שנים מאחורי סורג ובריח.