מר גוזמאי הבדאי

רק אוויל מדופלם, חכם מכל אדם בעיני עצמו, יכול להאמין למבול השקרים והבדיות שממציא מוחו הקודח של ניב אסרף בן ה-22 מבאר שבע, בתקווה לחמוק מן העונש החמור הצפוי לו על בימוי חטיפתו שלא נבראה. עכשיו, אחרי שגולל בפני חוקריו את תעלומת היעלמותו, בגוזמא בדויה, כי עשה מה שעשה רק כדי להחזיר אל חיקו את אהובתו שנטשה אותו, הוא מנסה לייצר סיפור כזב חדש ובלתי מתקבל על הדעת, שלפיו בשנה החולפת הוא נקלע לחובות הימורים של מאות אלפי שקלים לבכירים בארגון פשיעה גדול בנגב. ומה לעשות, הפושעים "הנוראים" האלה דרשו ממנו לפרוע את חובו ואיימו לפגוע בו אם לא יעשה כמצוותם, והוא, מסכן שכמותו, שהיה "מבוהל רצח" כדבריו, ולא הייתה לו יכולת כספית לשלם את חובו, בסך-הכל רצה להיעלם. הוא בכלל לא ביים חטיפה. הוא רק רצה לספר לידידתו הנוטשת, כי הצליח, בעורמתו ובתושייתו, להימלט מידי החוטפים ובדרך זו להרשים אותה וכך לזכות מחדש באהבתה.

כל מי שעוקב אחר התפתחות העלילה הסבוכה שמציג בפנינו ניב, יכול בקלות להגיע למסקנה, כי מי שמסתבך בשקרים צריך לדעת גם באיזו דרך ניתן להיחלץ מהם בשלום. וניב כנראה לא ידע ורק הסתבך עוד ועוד.

בחקירתו סיפר ניב, כי העבריינים ניסו לגייס אותו לארגונם - כנראה כיוון שהיה שוטר מג"ב בעברו ונחשב, לדבריו, "לוחם טוב" - בתמורה למחיקת חלק מהחוב, אבל הוא סירב. "אמנם החיים שלי היו בסכנה" סיפר, אבל הוא פחד להתלונן נגד הפושעים במשטרה. בנקודה זו מתחבר לסיפור ההזוי הזה עוד שקר טיפשי. ניב סיפר, כי אחרי שחדל לעסוק בענייני הגנת גבולות המדינה, במהלך עבודתו במקום עבודה חדש בקק"ל, הסתבך, יחד עם חבר, בגניבת טלפון סלולרי מצעירה והודח, אך מעסיקיו הסכימו, כנראה באיוולתם הרבה, כי אחרי שיצא שמו לתהילה כגנב, יעבור לתפקיד מנהלי. באותה עת, כך סיפר ניב עוד, קיבל הצעה מקצין מודיעין במשטרה לשמש כסוכן סמוי כדי להפליל בכירים בארגון הפשיעה שעמו היו לו קשרים, כדי לסייע למוטט את הארגון. לצערו המגעים להפיכתו לסוכן סמוי "לא הבשילו".

שקרים חדשים

בתסבוכת שבנה ניב הבדאי במו פיו אי-אפשר בינתיים לגלות את עצי האמת ביער, אם היו כאלה. כנראה שעדיין צפויים לצוץ לנו שקרים חדשים.

אבל מסתבר שניב איננו סתם גוזמאי רב-עלילות אלא הוא גם חבר טוב. "לא אמרתי לחבר שלי ערן נגאוקר להגיד שנחטפתי. זה היה על דעתו. מצטער על מה שקרה", אומן השקרים כנראה אינו מבין שבאמירה זו הוא רק מסבך את חברו במספר סעיפים פליליים.

מבול השקרים חסר האחריות ורצוף הסתירות שמעמיסים עלינו החברים הטובים ניב אסרף וחברו ערן נגאוקר שביימו את אירוע החטיפה שלא הייתה באזור חברון, הצליח בתחום אחד: הוא החזיר את ישראל אל הטראומה שלאחר חטיפת שלושת תלמידי הישיבה שנרצחו לפני כשנה בידי מחבלים פלשתינים. המעשה הבזוי הזה, שהיו כאלה שברוב איוולתם ניסו להציגו כאילו הוא "בסך-הכל מעשה קונדס", גרם נזק של מיליוני שקלים למערכת הביטחון שבכורח הנסיבות גייסה אלפי חיילים לחיפושי סרק ואף הצליחה להטריד משגרת יומם אלפי פלשתינים אשר בבתיהם בוצעו חיפושים בניסיון לאתר את "החטוף".

לצחוק או לבכות?

עד כאן תמצית הסיפורים המרתקים על עלילות ניב, אם היו או לא היו, כפי ש"מכר" אותם לתקשורת. אולם אולי האמת מוחבאת במקום אחר - במחילות האפלות של "הידידים" מעולם הפשע, שביקשו לגייס אותו לפעילות בשורותיהם.

אחרי שאותרה האבדה "החטופה", הגיעה העת לשאול שאלה פשוטה: מה עבר במוחם של שני הצעירים חסרי האחריות האלה כאשר הגו את הרעיון המזיק. את התשובה אפשר אולי למצוא רק ביכולת ההמצאה של הסיפורית הכוזבים.

אבל מסתבר כי גאונים באמירות מוזרות והזויות לא חסרים במשפחת אסרף. אחרי ששב ניב אל החופש ראוי להתייחס גם לדברים הנלעגים שהשמיעה ברוב חוכמתה הגברת הצעירה סתיו אסרף, אחותו של ניב, כאשר נודע לה על מעלליו החמורים של אחיה המתעתע. היא לא שמחה, היא לא בכתה, היא לא קיללה. היא לא הוציאה מפיה דברי נזיפה על הבהלה שזרע אחיה ועל הנזק שגרם. כל מה שהיה לה לומר הסתכם בהתבטאות ביזארית על הפגיעה הנוראה שהיא עצמה ספגה בעת הכנותיה לקראת החג: "כשיחזור, קודם כל נהרוג אותו במכות. בגללו לא הלכתי לעשות גבות".

נוכח דברי ההגות העמוקים האלה, אם נאמרו ברצינות או בבדיחות הדעת שמקורה כנראה בחוסר יכולת להבין את המציאות, קשה לדעת אם להאמין או לא למשמע האוזן, אם לצחוק או לבכות, נוכח סולם הערכים הפגום במהות קיומה המנטלי של האחות, שכנראה חונכה להאמין כי אין חכמה ממנה.