|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הדמעות חונקות וממלאות חיים
|
|
אתה רואה את התמונות, שומע את הסיפורים, בוכה את הנופלים.
השיר ברקע התמונות המתחלפות החל מהיותו תינוק מקסים, דרך חוויות הגן עם העיניים הגדולות והתמימות, ועד הגבר החזק שכבר איננו איתנו עוד.
האמא, האבא, האחות, האח, החבר, החברה, הסבא, הסבתא... ואתה מרגיש את כאבם, ובוכה איתם.
לרגע חולפות בראשך המחשבות: למה? איך יכול להיות?... אבל מיד מתעשט ומבין שבעולם אכזר זה של מלחמות מיותרות, יש גם מחיר מיותר.
אבל המחיר המיותר שיש אומרים "בזכותם אנחנו כאן" - גדול, כבד מנשוא.
לא כל אחד עומד בנטל הזכרון והכאב, ורבים קורסים ומתים אחרי יקיריהם.
שיברון הלב גדול, אבל החיים עוד יותר.
כי אנחנו כאן למען האחרים, למען הילדים שנשארו ושבאו לאחר מכן, הנכדים והנינים.
הם ואנחנו חיים וממלאים את התקווה שנפילתם של יקירנו לא היה לשווא.
אבל כל פעם מחדש, הדמעות זולגות ומחממות את הלחיים הממאנות להתנחם.
כי אין מזור לכאב, ויש רק תקווה לחיים, למרות הכאב.
כי הכל מתערבב ביחד, זכר הנופלים עם חדוות החיים של אלה שנותרו כאן איתנו ועכשיו, וזה מה שמביא אותנו להמשיך ולחייך, לקוות, ולבנות.
לכל אחד יש את הכאב הפרטי שלו, ואת הכאב הציבורי שמחבק את האומה הזו - למרות הכל.
לכל אחד יש את קרוב המשפחה שנפל, או את החבר הטוב ביותר שהלך וחסרונו כבור שחור שאינו נגמר.
כי אין כאב גדול יותר מאובדנו של קרוב, ואין דרך לעצור את הדמעות.
יש רק את המבט לאלה שחיים איתנו - ולמענם אנחנו מתמלאים חיים.
|
| תאריך:
|
11/05/2005
|
|
|
עודכן:
|
11/05/2005
|
|
נסים גבאי
|
|
מזה כמחצית שנות דור מנהל כבוד הנשיא אהרן ברק מערכה עקבית, שמטרתה להנחיל לאזרחי ישראל את מערכת הערכים האישית שלו. לצורך זה הוא מנצל, באופן מבריק, יש לומר, את כל החולשות בהן לוקה הדמוקרטיה הצעירה המתהווה כאן, את כל הלאקונות והתפרים הגסים פחות או גסים יותר שבין הרשות המחוקקת למבצעת. ראש וראשונה ללאקונות הללו הוא פרק הזמן הממושך בו מכהן כבוד הנשיא כמצפוננו הקולקטיבי (מטעם עצמו, שהרי מעולם לא עמד לבחירה).
|
|
|
|
|
1. ביולי 1941 נכלאו 30,000 יהודי קובנה שבליטא בגטו. ביניהם אבי, אמי ואני - אריק בריק בן החמש. זמן קצר לאחר הכליאה בגטו (באוקטובר 1941) נערכה האקציה הגדולה. כל היהודים רוכזו בככר הדמוקרטיה. הם הופרדו שרירותית (ה-סלקציה) ובו במקום נלקחו 9,000 יהודים לפורט התשיעי - הוא גיא ההריגה של יהדות קובנה - ונרצחו ביריה. ניצלנו בנס. במרץ 1944 היתה אקציית הילדים - זו הנוראה מכולן. ילדי הגטו (כ-5000 ילד) עד גיל 12-13 נלקחו מהורים, ונרצחו בדם קר. מעטים ניצלו. אני ביניהם. בגטו לא נשמע יותר ברמה קולם של ילדים.
|
|
|
|
|
"בוא נראה את היחסים", אמר ראש הממשלה אריאל שרון בראיון לעיתון "הארץ", "השלום שקיים היום הוא שלום בין מנהיגים. העמים מחרימים. במצרים החוגים האקדמיים, חוגי הסחר וארגונים מקצועיים מחרימים את ישראל... אותו דבר בירדן".
|
|
|
|
|
למרות כל הדיבורים על דמוקרטיה ועל החלטות דמוקרטיות כביכול, אין בישראל דמוקרטיה. השלטון הנוכחי, שנבחר בבחירות, ניצל את חולשות המערכת השלטונית והפך למשטר טוטליטרי בעל מאפיינים פאשיסטיים, הפועל לדיכוי הציבור הדתי-לאומי. אם לא נעצור את המשטר הזה, הוא יביא להרס מדינת ישראל כמדינה יהודית. לצורך גילוי נאות, עלי לציין כי אני עצמי יהודי גלוי-ראש, ללא כיפה.
|
|
|
|
|
לאורך כל שנותיה של המדינה מתנהל בה ויכוח נוקב בשאלת דמותה. המאבק הזה לובש צורה ופושט צורה, עובר מנושא לנושא ומפרשייה לפרשייה. אנו מוצאים את עצמנו דנים בפרטים, ולא תמיד מבחינים בכיוון הכללי. מרוב עצים לא רואים את היער.
|
|
|
|
|
