ארצי מנאפת על ההרים

לצערי, ההוויה המתעצמת היום במדינת ישראל יוצרת תודעה של הליכה בדרך של שמעון ולוי, בני יעקב אבינו. לעברם של שמעון ולוי הפגין יעקב שאט נפש, שלל וגינה אותם מכל וכל כי "בְּאַפָּם הָרְגוּ אִיש".

לעבר הוויה של שמעון ולוי המקילה ראש ונותנת התר מוסרי להרג ולרצח ללא הבחנה הצהיר יעקב - "אָרוּר אַפָּם כִּי עַז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשְׁתָה". למרות שיעקב מגנה בחריפות רבה את שמעון ולוי, דרכם הופכת היום דרך מופת ליותר מדי קהלים בקרב הציבור הישראלי.

דרכם הנלוזה של שמעון ולוי הייתה התרסה והרמת יד על כמיהתו של יעקב אבינו למצוא נתיבים אל לבם של יושבי הארץ הזו. לכן הוא אומר בפסקנות רבה - "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְיאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ".

תאומים ילדה אותנו הארץ

אני מודאג מההוויה המצערת והכואבת, שיצרה את התודעה המרימה על נס את המופת של שמעון ולוי. "מופת" של מסלול בו מנֻוָּטים חיינו לעבר סחרור מדמם.

לצערי, לא הצלחנו להנחיל את הערכים השוללים את דרכם של שמעון ולוי. לא הצלחנו להנחיל את העובדה, שתאומים ילדה אותנו הארץ הזו.

אין הצדקה שהדרך המקוללת של שמעון ולוי תוביל את הוויה של חיינו היום הישר אל שרטון האימה הרווי מלחמות דמים בלתי פוסקות.

מול האמירה הנחרצת של יעקוב "ארור אפם כי עז" - ישראל היום, למרבה הכאב והצער, מאמצת "ברוך אפם כי אז", כפי ששורר א.צ. גרינברג.

מול הנחשול של מעשי שמעון ולוי, חייבים שוחרי שלומה של מדינת ישראל, אזרחים יהודים וערבים החיים בה, לשחות נגד הזרם כדי לחלץ את מדינת ישראל משרטון הדמים עליו היא עלתה וממציאות של שליטת עם אחד על עם אחר ביהודה ובשומרון.

אַרְצִי מְנָאֶפֶת שָׁם עַל הֶהָרים
עַל כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּהָרֵי שׁוֹמְרוֹן,
וּבְהָרֵי יְהוּדָה מוֹעֶלֶת בַּחֶרֶם
כְּעָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶּן זִבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה (1).

אַרְצִי מְנַאֶפֶת שָׁם עַל הֶהָרִים
עַל הָרֵי יְהוּדָה וְעַל הָרֵי שׁוֹמְרוֹן
אֲבָל אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַשְׁאִירָה לְבַד
מֵאֵימַת צִנַּת זְרָמִים וְשָׁדֶה מִתְעַלֵּף.

אֲנִי מְכַוֵּן לִבִּי לִמְקוֹמוֹת
שֶׁפִּרְחֵי לַיְלָה דּוֹלְקִים
אַחֲרֵי תִּפְרַחַת שׁוֹמֶטֶת חִרְחוּרֵי נַאֲפוּפִים,
שֶׁמּוֹתִירָה אַרְצִי אַרְבָּעִים שָׁנָה עַל הֶהָרִים
וְגַם בַּמּוֹרָדוֹת הַגּוֹלְשִׁים לִשְׁנַת
הָאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם לְמִנְיַן הַנּוֹאֵף.

אֲנִי מְכַוֵּן לִבִּי לִזְמַנִּים
שֶׁקּוֹרְצוּ מֵחֳמָרִים שֶׁאָזְלוּ הַיּוֹם -
זְמַנִּים בַּהֶם הַסְּנֶה בָּעַר
וְלא אַלּוֹן בְּכוּת דָּמַע,
לְיָמִים שֶל יוֹנָה
וַעֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ (2)
וְלא לְרֶשֶף אֵשׁ בִּכְנָפָהּ
לְיָמִים שֶׁל יוֹנַת שָׁלוֹם
וְלא לְיָמִים שֶׁל מִמְטְרֵי עַיִט וְנֵץ