לא התגוננות אלא התקפה

ההתקפלות המביכה של מנכ"ל אורנג' העולמית, סטפן רישאר, עם שיחת ההתנצלות לשר סילבן שלום, לא תמחק את הנזק שהתבטאויותיו גרמו. גם לא ההיסטריה במחוזותינו. עם סיפור החרם יש להתמודד בשקט, לא ברעש. איננו זקוקים ל"ישיבות חרום" סדרתיות, אלא לפעולה רצינית מתמשכת נגד הגופים הללו מחוץ ומבית. זאת במקביל לפעולות מול ממשלות העולם השונות, המממנות ארגונים אלה. בעיקר יש להפיץ את שיח הזכויות שלנו על הארץ, שהרי לשם בדיוק מכוונת תעמולת החרם.

בדיון חד-צדדי ב"אולפן שישי" חזרו ערד ניר ואמנון אברמוביץ' על עמדת השמאל המסורתית, שלפיה הסיפור הוא "אקיבוש" וה"התנחלויות בשטחים"; אברמוביץ' הגדיל ואמר שגם אם יש רובד דק של שנאת ישראל בתנועת החרם ("דק"?), הרי "הרובד המרכזי הוא לא של עצם קיומנו אלא של המדיניות הישראלית". ב"שטחים", כמובן. לאיזון הדיון הובא ח"כ יצחק הרצוג... מכל מקום, דעתם אינה נתמכת במה שאומרים מובילי החרם עצמם, הזוכים לקונצנזוס מלא מהצד הפלשתיני.

בראיון (מצולם. זמין במרשתת) ב-2010 נשאל עומר בראגותי, ממייסדי תנועת ה-BDS: "אם יסתיים ה'כיבוש', האם זה יסיים את קריאתך לחרם כולל על ישראל?" ותשובתו: "לא. זה לא יסיים. משום שהפלשתינים אינם סובלים רק מ'כיבוש' בלבד; הם סובלים מהכחשת זכותם לשוב 'הביתה'. רוב הפלשתינים הם פליטים... ומסורבים מלשוב לאדמותיהם.. פשוט משום שהם אינם יהודים. לישראל יש שיטה משלה ל'אפרטהייד', והיא מתעקשת על רוב יהודי בארץ הזאת... אחרי 'טיהור אתני' של רוב הפלשתינים ב-1948". בראגותי הוסיף שהעמוד השלישי שעליו ניצבת תנועת ה-BDS הוא אזרחי ישראל הערבים "החיים תחת אפרטהייד ישראלי". ועוד הוסיף ש"זכות השיבה" אינה עומדת למו"מ ו"אי-אפשר לוותר עליה" משום ש"היא חלק מהגדרתנו העצמית (כפלשתינים), וזה דבר שאיננו יכולים להתפשר עליו".

הנה במפורש הרציונל של תנועת ה-BDS: "הגדרתם העצמית" של הפלשתינים היא השמדתה של מדינת ישראל, חד וחלק. לא "כיבוש" ולא שאר התחליפים הלשוניים שדוברי שמאל אצלנו אוהבים לרמות בהם את עצמם.

שנתיים מאוחר יותר אמר ביושר (ראיון מצולם. זמין במרשתת) ההיסטוריון היהודי-אמריקני נורמן פינקלשטיין, ממתנגדיה (שונאיה?) הגדולים של ישראל ותומך נלהב של תנועת החרם על ישראל: "הם (ב-BDS) אומרים שרוצים לכפות את החוק (הבינלאומי) על ישראל. אבל זה לא נכון; הם רוצים לחסל את ישראל". הוא הודה שישראל "צודקת בטענה שה-BDS רוצים להשמיד את ישראל... אני לא רוצה לשקר". דבריו נאמרו כביקורת פנימית על ה-BDS כדי ללמדם כיצד לצבור אהדה רבה יותר בדעת הקהל הבינלאומית.

פינקלשטיין הוסיף: "ה-BDS מאוד מתוחכמים; הם רוצים שלושה דברים: סיום הכיבוש, זכות השיבה ושוויון זכויות לערביי ישראל. אבל הם יודעים גם מה משמעות הדרישות הללו: אין יותר ישראל. נקודה". הוא הוסיף למראיינו: "אתה ואני יודעים שלא במקרה תנועת ה-BDS לא הזכירה את ישראל, זאת אינה השמטה בלא יודעין... אזכור כזה (של הכרה בזכותה של ישראל להתקיים) יפצל את התנועה, משום שחלק ניכר מהתנועה רוצה לחסל את ישראל..."

הפעולה מול אורנג' העולמית בסוף השבוע האחרון היא מבוא ופתיח לדרך ההתמודדות הרצויה מול תנועות החרם: לא התגוננות אלא התקפה. אנחנו הצודקים בוויכוח, ולא שלל השקרים המופצים בידי שונאינו. תנועת החרם אינה חדשה. בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל היו חברות רבות שהחרימו אותנו. עברנו אותן, ואף הבאנו לחקיקה אמריקנית (מאוחרת) נגדן.

אפשר לגייס שדולות בפרלמנטים השונים כדי לייצר חקיקה נגדית. כבר היום נעשים מאמצים כאלה, אם כי בהיקף קטן, אבל פעילות כזאת אפשרית בהחלט. גם יהודי העולם במדינות השונות נקראים לדגל ויכולים בהחלט לעזור, הן בפעילות כלכלית נגדית והן בשדולות פוליטיות. ארגוני השמאל העולמי הפועלים אצלנו הם מודל לפעולה דומה שלנו מול מדינות המוצא שלהם. כי לא חלום הוא.