א. שקרנים

יותר משלושים שנה טיפח השמאל הישראלי את האגדה המופרכת, שאריק שרון, שר הביטחון, הפר את ההוראות במלחמת שלום הגליל, וחרג ממעטפת ארבעים הק״מ שאישרה הממשלה. המוני ספרים, מאמרים וקריירות נבנו על השקר, ששותפים לו גנרלים כושלים, שלא היה להם האומץ להתנגד בגלוי לשרון, והעדיפו להדליף שקרים, שאומצו בהתלהבות על-ידי תקשורת גרועה ומסיתה. יתר על כן, בהעדר מסמכים, זכו שקרני התקשורת בפרסים ובתהילה (ולא נזכיר שמות כרגע,) כשנלוו למרכבה המקרטעת של הפוליטיקאים.

המסמכים, ששחרר ארכיון צה״ל, מפריכים את האגדות העירוניות ואת סיפורי מינכהאוזן שטיפחה התקשורת. חלק מאבות השקר כבר אינם עיתונאים, או נפטרו בינתיים, אך יש מי שממשיך לטפח את השקר.

כמו שידעו כולם, הצבא התאמן לבצע תוכנית, שכללה הגעה לג׳וניה (עיר נמל מצפון לבירות) ולכביש ביירות-דמשק (כנ״ל).

כחודש לפני המלחמה הראה לי עיתונאי בכיר את תוכנית המבצע, שהודלפה לידיו - בניסיון לגייסני למאמץ נגד שרון. בעיניי נראתה התוכנית דמיונית ובלתי ישימה - פרט לאמדן הרוגינו, שהיה די מדויק. בתוכניות דובר על כיבוש השטח, ללא היתקלות בכוחות הסוריים - תוך כשבוע - וחזרה לקו ההתחלה (הגבול הבינלאומי) אחרי ביסוס מדינה נוצרית.

אשליות והזיות, שלא היה להן שום ביסוס במציאות, ולא היה מי שיתנגד להן בדיוני המטכ״ל. התברר בעליל, שהצבא שכשל במלחמת יום הכיפורים לא הפיק לקחים, ולא השתפר - פרט להצטיידות חסרת בקרה במערכות נשק, באמצעי לחימה ובטכנולוגיות חדישות. איש לא שם מול המטכ"ל מראה כדי שיראה את עצמו ואת הצבא הלקוי שהוא מוביל.

גיבורי המחדל היו דגנרלים כושלים ופחדנים וכתבלבי חצרותיהם, שדאגו לתדמיתם ולא דאגו לגורל החיילים והמדינה.

כפי שאמרו חז״ל, לשקר אין רגליים.

צבאנו האומלל כשל בערבות לבנון, וטבע בביצותיה לכעשרים שנה, עד שנס משם בבהלה גדולה. סוף רע להתחלה גרועה.

אחת השאלות היסודיות הנה מדוע שיקרה התקשורת ומדוע מחזיק השקר מעמד כל כך הרבה זמן?

בעניין הזה צריכים לחזור להלם של השמאל הישראלי (שמתיימר שההקים את המדינה; ולכן היא נחלתו הפרטית לעד), עקב המהפך במאי 1977. את הטון נתן הבולשוויק הזקן יצחק בן-אהרן, שאמר בבוטות, שאינו מקבל את הכרעת העם.

לדעת יעקב חסדאי, אי-ההכרה בתוצאות הבחירות, התבטאה בשלילת זכותה של ממשלת הליכוד (ובעיקר, של מנחם בגין) לצאת למלחמה. מופע מקדים לאי-ההכרה היה בערב חג השבועות, שנה לפני של״ג: ראש הממשלה בגין הוציא את מטוסי חיל-האוויר לתקוף את הכור האטומי בעירק (מבצע "אופרה"). עד היום ממשיך שוטה הכפר הפטפטן, שניסה לסכל את המבצע, להצדיק את התנגדותו למבצע.

התקשורת - מסיבות פוליטיות ומשנאת שרון - נרתמה ברצון לעגלת מתנגדי המלחמה; ושיקרה במצח נחושה. האם יש סיכוי שהשקר יימחק מספרי ההיסטוריה?

לדעתי, זה לא יקרה כיוון שיותר מדי אינטרסים ייפגעו על-ידי האמת המרה לשמאל - גם אחרי ששרון אותרג על-ידי השמאל ועל-ידי התקשורת, וכל עוונותיו נמחקו כשהחליט להרוס יישובים יהודיים פורחים ולהגלות את תושביהם למחנות עקורים. ומלבד זה, אל תבלבל אותם עם עובדות.

ב. תענוג

ביציאה מפגישה עסקית בחיפה, הרגשנו צמאים, והסכמנו שאנחנו צריכים למצוא מקום ראוי.

ממבו, היא אמרה, ומיד עלה חיוך גדול על פנינו.

נסענו לכניסה ליקנעם, ונחתנו אצל שף ברוך חי דבח (״הנחתום״) במרכז המסחרי של יקנעם (רחוב התמר, ליד קניון ביג, טלפון 04-9938008); ולא התאכזבנו.

אכלנו פוקאצ'ה עם חציל, וקינחנו בקפה, בסודה ובעוגת תפוחים - שפתיים תישק.

הגברת, שמשתעשעת עתה באפיית לחם, והוכיחה את כישוריה הרבים באפיית עוגות וברקיחת פשטידות - התלהבה מהתצוגה ומההיצע, וביקשה לארוז שקית של ״מזכרות״ תוצרת עצמית של ממבו עם שני לחמי מחמצת (שאור) ועם שתי צנצנות - ממרח פסטו וממרח עגבניות.
את הדרך מיקנעם הלאה עשינו בחיוך. ממבו עושה אנשים שמחים.

ג. בועטים בדלי

בריטואל קבוע זה עשרות שנים - מדי פעם קם שמאלן מוביל, ומוכיח שכל הדיבורים הרמים על דמוקרטיה ועל חופש הביטוי הנם חד-סטריים, ומדירים כל דעה, שאינה נראית לרבני השמאל.
בסיכומו של דבר, כנראה, הם החליטו לבעוט בדלי, שאולי ישתו ממנו.

ד. נחישות

ישראל עמדה מול חרם כלכלי בשנות החמישים ובשנות השישים, ויכלה לו - גם בעזרת מדינות (כמו ארצות-הברית), שהתנגדו לו.

המסקנה - כמו בטרור רגיל, יש להילחם בחרם (BDS) בחוכמה, בעוצמה, בנחישות ותוך גיוס כל המשאבים וכל ידידינו.

ובאותה ההזדמנות, כדאי לחזור על ההצעה הטובה להכריז על תומכי החרם כתומכי טרור - גם הם באים מקרבנו.