א. "ודל לא תהדר בריבו"

השוטר, שהיכה את החייל האתיופי, פוטר אחרי שימוע. עכשיו מתבררת התמונה הכללית מעוד החלטה תמוהה של היועץ המשפטי לממשלה:

השוטר שפוטר אולי יועמד לדין משמעתי, אך לא לדין פלילי, כיוון שהחייל הפריע לשוטרים בביצוע תפקידם, והתגרה בהם ואולי אף הרים עליהם ידיים. היועץ החליט שלא להעמיד לדין את החייל המתפרע - עוד הוכחה שווינשטיין לוקה מאוד בשיקול-דעתו.

אם תרצו - יש פרס לטרור, שמפעילים פעילים בעדה האתיופית על החברה הישראלית. ואם אני טועה, הרי צריך להזכיר שוב לווינשטיין ולדומיו את שנאמר בתנ"ך: "... אל תהדר דל בריבו" (שמות כ"ג, ג').

את זה, כנראה, לא שיננו בהפלגה ביאכטה של רונאל פישר.

ב. כרגיל

שנה חלפה מאז חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, והלקחים לא יושמו למניעת הישנות המעשה.

כמה אופייני למערכת ביטחוננו המסואבת. מצד שני, צריך להודות, שאין כאן אפליה: גם בנושאים חיוניים אחרים היא אינה מפיקה לקחים ואינה מיישמת אותם.

ג. שלטון המה-שמו

חמש שנים נמשכת סחיבת הרגליים של הפרקליטות בעניין גבי אשכנזי וחבר מרעיו - כהגדרת התנועה לאיכות השלטון, העותרים, "במהלך פרק זמן ארוך זה, וחרף האינטרס הציבורי, החקירה הפלילית התנהלה בעצלתיים, אם לא תוך רמיסת כל ניסיון להביא למיצויה ולחקר האמת".

וממשיכה התנועה לאיכות השלטון, "התמשכות ההליכים בעניין הגיעה לקו האדום, שאותו אי-אפשר לחצות ...".

משום-מה נראה, כאילו הפרקליטות והמשטרה מגוננות על אשכנזי, שהיה פעם התקווה הלבנה של השמאל הישראלי. וכמובן, נזכרתי בבוזגלו, שאותו היו תוקעים מיד למעצר עד תום ההליכים. כהרגלם, השלטון חוקניסטים יודעים להגן על מקורביהם ולתקוף את יריביהם הפוליטיים באמצעות מערכת המשפח ושלטון המה-שמו בישראל.

ד. עין עצומה לרווחה

תקציב בית הנשיא - מוסד מיותר לחלוטין במדינה - הוגדל פי שניים בתקופת כהונתו של שמעון פרס מ-24.7 מיליון שקל בשנת 2007 ל-56 מיליון שקל בשנת 2014.

הבזבוז הראוותני אופייני מאוד לחתרן רודף הכבוד ורודף הבצע, ואינו מפתיע את מי שעוקבים אחריו משנות החמישים ואילך. הבזבוז נעשה תוך התעלמות מופגנת של התקשורת ממעלליו של פרס - גם זה אופייני לאיש, שמשה שרת קרא לו, "שמעון פרסומת", כיוון שהשקיע את כל מאודו גם בקניית עיתונאים.

לעומת זאת, עסקה התקשורת בהרחבה בכל בקבוק ובכל פסיק בהוצאות בית ראש הממשלה.