אישורי כשרות חסרי סמכות

השגחה 'פרטית' ו'עליונה'

בקרוב יתקים דיון בבג"ץ בעתירת בעלי מסעדות בירושלים נגד הרבנות הראשית שקנסה אותן מכח חוק הונאה בכשרות המשַמֵר את המילה 'כשר' לרבנות הראשית (והצבאית) בלבד. עסקים אלו 'מושגחים בקהילה' במסגרת 'השגחה פרטית' בראשות הרב אהרן ליבוביץ הקורא תגר על הרבנות הראשית והמקומית. האישור מנוסח בתיחכום ("המקום מושגח" ורמיזות דומות) מבלי להשתמש במילה 'כשר' המוגנת. ומי שתוהה שמא ההשגחה היא תברואתית, אקולוגית או ביטחונית ימצא את המידע באתר שלהם הקרוי... kashrut. היועץ המשפטי כרגיל תוקע עיניו באות היבשה ולפיכך הביע תמיכה בעותרים. שופטי בג"ץ גערו בו, מכח האזנתם גם ל'מאי עמא דבר', ודרשו לשמוע את עמדת הרבנות הראשית. התוצאה: קשה לנחש! תלוי בהרכב? אגב, הכשרי הבד"צים ניתנים לכאורה רק על גבי כשרות הרבנות. הם ממתגים עצמם כ'מהדרין' ויש ביקוש לכך.

אני מסכים עם הטענה שהגיעה העת להפרטה גם בתחום הכשרות ושירותי דת נוספים (כמו קופת חולים ותחבורה ציבורית...), ומייעדת לרבנות הראשית בעיקר את תפקיד הרגולציה, ה'השגחה העליונה', המאשרת את המאשרים, את אמינותם ואת סמכותם ואולי גם את תנאי ההעסקה. בסיפור הירושלמי הנ"ל אוסיף שתנאי סף צריך להיות שרק ארגונים בעלי נסיון, ואשר רכשו כבר אימון ציבורי, יוכלו לעלות למגרש כשחקני כשרות עצמאיים. ותנאי גדול בדבר: שקיפות; פרסום זמין ומובלט מהן 'מרכיבי הכשרות' ומיהם הרבנים החתומים. יש מקום בראש לעכל רבנים שיאשרו כשרות ללא שמירת שבת, למשל, ויש שיפסלו; יש שיחמירו בבישול נכרי גם במסעדות כדעת מרן (הר"מ אליהו) ויש שיקלו כדעת הרמ"א (הר"ע יוסף. יחו"ד ה,נד); יש שיקלו ב'היתר מכירה' ויש שיחמירו ב'חלב נכרים', וכל כיו"ב. אך, וזה לב הענין, אין מקום לאפשר הטעיות ומצגי שוא כפי שמוצע בירושלים.

בעתירה הירושלמית הנ"ל, כל עוד קיים החוק הנוכחי, וכל עוד אין רגולציה ואין 'השגחה עליונה' על ה'השגחה הפרטית', לפנינו הטעיה ומצג שוא; האזרח הקטן, שאיננו מודע למאבקי הכוחות האנטי-מימסדיים, הרואה 'אישור השגחה' משייך זאת לגורם המוסמך בתחום הכשרות. האם תיחכומים כאלו אפשריים במרכיבי המזון? האם משרדי הממשלה הרלוונטיים היו מאפשרים 'אישורי' תברואה/ בטיחות / אקולוגיה בניסוחים מתוחכמים?

אישורי שבת חסרי סמכות

גילוי נאות: הפיסקאות הבאות נכתבות באי-אוביקטיביות; הן עוסקות בסידרת אישורי-שבת נעדרי-סמכא, והפעם מתחום עיסוקי המרכזי - הלכה וטכנולוגיה.

בשטח זה אין חקיקה ומקור כוחו של מכון 'צומת' היא ההכרה הציבורית והתורנית הנרחבת. בתחום מעליות שבת אנו בודקים ומאשרים את התקינות ההלכתית של מעליות-שבת, שהרי לא המתקין יעיד על עיסתו (אגב, מעליות השבת בבתי מלון רבים לא נבדקו ולא אושרו. כנראה שמשפחות וקהילות השובתות בבתי מלון והארחה אינם ערים לכך). אני משער שתתפלאו לשֵמע ה'סקופ' הבא: קמה חברה(?) המנפיקה אישור 'מעליות שבת' ובפרסומיה נזכרים 2 רבנים; האחד רב שכונתי אנונימי במרכז הארץ (שכבר הסתלק מתמיכתו), והשני - 'מקובל' פועל-ישועות ובעל-סגולות מיסטיות, חברה'מן שלכד ברשתו נשים פתיות ולאחרונה הוגש נגדו כתב אישום בסידרת 'מעשים מגונים' חמורים ביותר. הוא מאשר מעליות שבת, ומכיון שעלות בדיקתו 200 שקלים פחות, הקבלנים מסתפקים בחותמת המסולסלת שלו, והדיירים אינם מודעים כלל לטיב ה'סחורה' שקנו.

וסצנה שניה; נכים הנזקקים לכסא ממונע או ל'קלנועית' יכולים להתקין פיקוד שבת, פרי פיתוח ויישום של מכון 'צומת', ובתמיכת רבנים מובהקים כפי שפורסם בבמות שונות. המח' הטכנולוגית של 'צומת' מספקת את המנגנון ומאשרת את מיתקונו הנכון. ממש לאחרונה התברר כי בשוק מסתובב 'פיקוד שבת' שכל חובב-מתחיל יגלה שיש בו חילול שבת ישיר וחד-משמעי. נזקקים שילמו במיטב כספם לפלוני (אלקטרונאי חילוני שעלה על הרעיון במסגרת עבודתו במפעל לציוד דומה). הלה הצטייד ב'חצי אישור רבני מפוקפק ובלי חתום', וכנראה כמה עשרות קנו! דומה כי מרבית 'נופלי בפח' התקינו זאת על קלנועיות תוצרת קיבוץ צרעה (המתקין איננו משם. אני מציין את שם המפעל כדי להציע לרוכשים לבדוק את אמינות אישור השבת שברשותם).

התמקצעות

אוסיף עוד שרבנים שאינם מתמחים בנושא לא צריכים לתת אישורי-שבת כמו ל'בוילר' (ויש כאלו), ולא למיחמים, לתנורים וכיו"ב. זה מזכיר לי את שערוריית ה'כושר סוויץ' שמאן-דהו בארה"ב מפרסם 'מתג כשר לשבת' באישור רבנים ליגה ד' ובהתנגדות כל הרבנים בני הסמכא. והרי לא עולה על הדעת ש'מבין' חובב יתן אישור בטיחות או בריאות.