בני ציפר נהנה מרשעותו

בני ציפר, עורך מדור תרבות וספרות בעיתון "הארץ, נהנה לעלות על שרטון של יהירות ובוז לתרבותם של אחרים ולטבל את ארסיות הלעג במנות גדושות של בוז.

בני ציפר ביקר במוזאון החדש לאומנות ערבית בת זמננו בעיר סכנין, את ביקורו סיכם בקביעה, שקהל מקומי אותו פגש מימין לכניסה: "זו היתהרק להקה עצומה של אנפות לבנות, ששוחחו ביניהן בהתרגשות על-רקע השקיעה במקהלה של קודקודים".

בני ציפר רואה באותן מתמכרים לסממנים דתיים כמו רעלה על פניה של אשת צייר, ש"אומנות מסוג זה אינה מעניינת אותם". האומנים שאותם כן פגש מוצגים כחבורה של חנפנים "שתפסו אותיבכנף אדרתי", כי אני בני ציפר מעיתון הארץ, והאומנים האלו רק המתינו לי ולכשכמוני "כי זו הייתה הזדמנות נדירה לפגוש אנשים הנראים בעלי השפעה".

במקום לכבד את הצייר ראני זהראווי ממג'דל כרום, הנותן כבוד לאמונה הדתית של רעייתו והיא מכבדת את עולמו הרוחני של בן זוגה, מה שנשאר לעורך שופע הארס התהייה "איך ייתכן שאמן, יצור שוחר דרור, יכול לראות את אשתו כלואה במטפחותיה".

מדור הנקרא תרבות וספרות. השופע אמירות של חוסר כבוד לתרבותם של בני עם אחר, אין בו תרבות. ואני משום מה, כשהייתי בסוף השבוע באותו מוזאון בעיר סכנין, פגשתי קבוצות של בני נוער, שגילו עניין רב. כן, לא היו המונים אבל היה קהל רב, שאינו מבייש שום מוזאון במיוחד מוזאון חדש בעיר הערבית הגלילית סכנין.

ניסיון חדש פורץ דרך באומנות בחברה הערבית ראוי היה למעט עידוד מעיתון המחשיב עצמו עיתון ליבראלי ולא למנות גדושות של לעג, עליהן חתומה יהירותו של העורך הספרותי בני ציפר.