אחרי המבול (ההינתקות)

ההחלטה

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט כידוע על הגשת כתב אישום נגד ח"כ עמרי שרון, בכפוף לשימוע. ההחלטה התקבלה בפברואר השנה, וזאת לאחר שחלף זמן רב יחסית מאז שסיימה המשטרה את החקירה. בפועל, שרון טרם הועמד לדין.

על-פי החלטת מזוז, יוגש כתב האישום נגד עמרי שרון בפרשת חברות הקש - היא פרשת "אננקס מחקרים". לא נחזור כאן על כל פרטי הפרשה. רק נזכיר, כי בטיוטת כתב האישום נטען, כי שרון הבן ביצע עבירות של קבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל המותר, אי ניהול מערכת חשבונות כנדרש, הוצאת סכומים מעל למותר ומסירת דוח של מועמד - כולן לפי פרק ב' לחוק המפלגות. כן יואשם עמרי שרון בעבירות על חוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד (סעיף 423), עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד (סעיף 424), מרמה והפרת אמונים בתאגיד (סעיף 425), קשירת קשר לביצוע פשע או עוון (סעיף 499) ושבועת שקר (סעיף 239). בקיצור: שרון מוצג כארכי פושע, משל המציא את שיטת גלגול הכספים באמצעות העמותות וביצע עבירות שרשרת. העובדה שמבקר המדינה, אליעזר גולדברג, בדק וקבע, כי ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, השתמש, שלא כדין, בעשרות מיליוני ש"ח שגוייסו באמצעות עמותות שהוקמו שלא כדין, אינה נתונה עתה להכרעתו של מזוז. בפניו מצוי עתה תיק החקירה נגד עמרי שרון, ובזאת הוא מתמקד.

החלטת מזוז לא הפתיעה איש. גם לא אותנו - פרסמנו כאן פעמים רבות כי היועמ"ש יורה על הגשת כתב אישום נגד עמרי שרון, בפרשת אננקס מחקרים. מה שהפתיע הוא חומרת העבירות שמייחס מזוז לעמרי שרון. אחרי הכל, בל נשכח כי אישום נגד שרון, כמוהו כהפניית אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה, אריאל שרון, עם כל המשמעות הכבדה הניתנת לכך. ובצדק. ועוד לא כתבנו כלום באשר לפרשה השניה בה מעורב אריאל שרון - היא פרשת סיריל קרן.

הסחבת

ובכל זאת: משהו לא טוב מתרחש במקומותינו, ממש בימים אלה. מי שציפה לכך שהיועמ"ש יפעל במהירות הראויה כדי "לחתוך" - לבצע שימוע מהיר, לגנוז את התיק או להגיש כתב אישום, כראוי נוכח חומרת העבירות שמייחס היועמ"ש לשרון הבן, התאכזב. כל הסימנים מעידים, כי ההליך הזה מתנהל בעצלתיים, שלא לומר תוך סחבת מכוונת. הפעם תוך שיתוף פעולה מצד היועמ"ש. הסיכוי שהליך השימוע והגשת כתב האישום (או גניזת התיק) ייסתיימו עד מועד ההינתקות, קלוש ביותר.

נודע לי, כי השימוע נקבע ליום 22.6.05. היינו: השימוע יתבצע לכל המוקדם ארבעה חודשים לאחר שקיבל מזוז את החלטתו. הוא ייערך בפני מזוז עצמו. ניתן להעריך, כי מזוז, איש עסוק, יתקשה להכריע בפרשה עוד לפני ההינתקות, שתחל באוגוסט. וגם אם יחליט, תישאר החלטתו בגדר "אות מתה" לפחות עד סוף פגרת הקיץ. מזוז יכול להגיש לוועדת הכנסת בקשה להסיר את חסינותו של עמרי שרון, ולבקש כינוס הוועדה תוך שבעה ימים (גם בפגרת הקיץ), אך גם בזירה זו הוא עלול להיתקל בקשיים. במילים פשוטות: אם לא ישתכנע היועמ"ש - בהליך השימוע - שיש לגנוז את תיק החקירה, הוא יוכל להגיש כתב אישום לכל המוקדם באוקטובר-נובמבר 2005 - זמן רב מדי מעת שקיבל את החלטתו.

לו היה מדובר בצמד רובינשטיין-ארבל, ניחא: בתקופתם נמשך "הטיפול" באישי ציבור שנים ארוכות כאילו היו "קלפי מיקוח". ואין מדובר במקרה אחד או שניים. מזוז הבטיח לפעול אחרת, וכאן אנו רואים כי נוצרה סחבת. התוצאה הרעה מתקיימת עם או בלי כוונה: ההכרעה הנוגעת למשפחת שרון בכלל, ולעמרי שרון ואריאל שרון בפרט, מתעכבת, וכך גם ההכרעה בדבר מעמדה של הממשלה, ובראשה שרון.

התגובות

מדוע מתעכב הטיפול בתיק? דובר משרד המשפטים מסר, בשמו של היועמ"ש, כי עריכת השימוע נקבעה לחודש יוני נוכח בקשת עורכי הדין של עמרי שרון: לתת להם שהות ללמוד את התיק, ושהות כזו ניתנה כמבוקש. ח"כ עמרי שרון אמר לי, כי הוא אינו עוסק בכך, וכי פרקליטיו, עורכי הדין דן שינמן ונוית רגב, הם המטפלים בנושא. "לי יש עניין שייגמר כמה שיותר מהר. אני לא מתערב. עורך דין". עו"ד רגב אמרה לי בתגובה, כי המועד המקורי שנקבע הוא בחודש יוני. לא ביקשנו דחיות, אמרה. השימוע ייערך במועד שנקבע. לדבריה, עו"ד שינמן והיא לומדים את החומר - המדובר להערכתה בחומר חקירה רב המחזיק עשרות קלסרים - ודרוש זמן כדי להתכונן לשימוע.