אין בן אדם מושלם, כולנו יודעים זאת. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו נדרשים להאיר ולהעיר לבן/בת הזוג על מעשיו, על התנהגותו, על דפוס פעולותיו ומידותיו. אפשר גם אחרת, למה דווקא כך וכו'. הארות והערות, שונות ומשונות, אך השאלה היא מאיפה הן נובעות?!

בפרשתנו "פנחס" אנו נפגשים עם דמותו המיוחדת של פנחס, לאחר המעשה הנורא של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, שחטא עם הנסיכה ממדיין, כוזבי בת צור, עמד פנחס וקינא את קנאת ה' צבאות, דקר את שניהם עם רומח ובכך קידש שם שמיים. קנאות מופלאה הייתה קנאותו של פנחס, "בקנאו את קנאתי בתוכם" [במדבר כ"ה, י"א], קנאות לה' ללא שמץ של חרון אף על ישראל. ואף להפך, כל קנאתו של פנחס נבעה מאהבה גדולה לעם ישראל, קנאות לה' כדי לכפר על ישראל, קנאות שתוכה רצוף אהבה. לכן אנו רואים את אותה תופעה מופלאה שמגיעה מיד לאחר לקיחת הרומח - "ויעמוד פנחס ויפלל" [תהילים ק"ו, ל'], תפילה למען כלל ישראל, שתיעצר המגיפה ולא יפלו עוד מעם ישראל.

מדרכו של פנחס אנו למדים יסוד גדול. בכל פעם שאנו מבקשים להאיר ולהעיר, לדרוש תיקון ושיפור, מילדינו, מחברינו, ממכרינו ובעיקר מבן/בת הזוג, אנו צריכים לבחון את עצמנו ולשאול: האם המניע הוא אהבה? האם באמת אנו מאירים ומעירים כי אכפת לנו מהצד השני ואנו דורשים את טובתו? או שאולי ישנם עוד כמה אינטרסים שהצטרפו, וחברו יחדיו בתהליך קבלת ההחלטות שהוביל להערה.

בכל פעם שאנו מנסים להוכיח מישהו אחר, אנו חייבים להעמיד במרכז את האהבה כלפי הצד השני, את האמונה הגדולה בטוב שקיים אצלו ולהעצים את הרצון המשותף לחשוף ולגלות אותו. רק כך ההערה תתקבל בצורה הטובה ביותר ותוכל להצמיח פירות, לדור ולדורות.