"מחובתנו היה להגן עליו לאורך כל הדבר וכך עשינו כנגד אותה תעשיית תלונות והשמצות וארטילריה מילולית. מצד שני, חובתנו הייתה גם כאשר מגיעים אלינו לבדוק את הדברים ולא באופן אוטומטי להגיד שאין שום דבר. נאלצנו להלך בין הטיפות בין שתי החובות הללו". המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, בהתייחסו לפרשת אפרים ברכה ז"ל (6.7.15).

נזרי ראוי לשבח על גילוי הלב שלו, המציף את ניגוד העניינים המובנה בו מצויים משרד המשפטים ובכיריו. מצד אחד, בתור מי שעומדים בראש התביעה - הם נמצאים בקשרי עבודה הדוקים עם בכירי המשטרה, ותיקים משמעותיים גם מצריכים עדויות של אנשי משטרה. מצד שני, כמי שממונים על המחלקה לחקירות שוטרים - עליהם לאשר צעדים נגד אותם שוטרים עצמם. זהו ניגוד עניינים שהמוצא היחיד ממנו הוא הפרדת כוחות.

נקח מקרה שיכול להיות הרבה יותר שכיח מאשר מקרה הקיצון של פרשת ברכה. שוטר פועל כסוכן סמוי ומצליח להביא למעצרם של 25 סוחרי סמים. כעת בא וטוען אחד מהם, שהשוטר רמז לו שתמורת שוחד - יעלים עין ממעשיו. מצד אחד, הפרקליטות זקוקה לעדותו החיונית של השוטר כדי להרשיע את החבורה. מצד שני, על מח"ש לחקור את התלונה נגדו. מה יבוא על חשבון מה? מה ייעשה קודם?

אפשר לצייר עוד תרחישים רבים דומים לזה, אבל העיקרון ברור: הפרקליטות ומח"ש עלולים להימצא משני עברי המתרס, והבוסים המשותפים שלהם יידרשו להכריע ביניהן. ההכרעה הזאת לעולם לא תהיה קלה ופשוטה, כי תמיד יעמדו על כפות המאזניים אינטרסים ציבוריים חשובים וראויים: מלחמה בפשע מול נקיונה של המשטרה. וגם אי-אפשר יהיה לברוח מן ההכרעה הזאת, כי לא ניתן לנהל משפט בו מעיד שוטר שכזה, מבלי לחשוף את הטענות נגדו ומבלי שבית המשפט ידרוש לדעת מה נעשה בעקבותיהן.

במקרה של ברכה, כפי שאומר נזרי, הבעיה הזאת התממשה במלוא חריפותה. ברכה היה עד מרכזי בתיק נגד הרב יאשיהו פינטו, וככזה הגיעה לו בצדק הגנתה של הפרקליטות. הוא גם היה מושא בכיר לחקירה משמעותית שניהלה מח"ש, וגם לאורי כרמל (ראש היחידה) ומשה סעדה (סגנו) מגיעים כל הגיבוי והתמיכה. ההליכה בין הטיפות הסתיימה בתוצאה טרגית.

שלא לדבר על ניגוד העניינים האישי, הצף במלוא עוזו כאשר מדובר בקצין בכיר כמו ברכה, או בקצינים בכירים אחרים שמצאו את עצמם במשרדי מח"ש בשנתיים האחרונות. הרי בכירי הפרקליטות מכירים אותם, הן על בסיס אישי והן על בסיס מקצועי. כיצד יכולים היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, עם כל היושרה והרצון הטוב, להתעלם מכך שהם חורצים את גורלו של מכר/ידיד/חבר? ואני לא מדבר על קצה הדרך, על ההחלטה האם להגיש או לא להגיש כתב אישום. אני מדבר על ההחלטה האם לפתוח בחקירה, נגד מי שמבחינה אישית - אולי קשה להם להאמין לטענות נגדו. ושוב: מקרה ברכה יוכיח.

הפתרון האחד והיחיד הוא להוציא את מח"ש ממשרד המשפטים. ההכרעות לגבי קציני משטרה בכירים עדיין יישארו בידי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה, כמו בכל התיקים הנוגעים לאישים בכירים, אבל ניגוד העניינים יצומצם למינימום. את מח"ש אפשר לצרף לנציבות שירות המדינה, אפשר לשים אותה במשרד ראש הממשלה - זאת לא הבעיה. העיקר הוא למנוע את ניגוד העניינים הזה, ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו.