דְּבָרִים לִשְׁנוֹת

לִשְׁנוֹת דְּבָרִים וְלִשְׁנוֹת וְלֹא לֹאמַר דַּי
כי בָּם אוֹרָה וּבִלְעֲדָם ַאֲפֵלָה אָמַר אֵל שַׁדָּי
לְשַׁנֵּן דִּבְרֵי חָכְמָה כְּדֵי לְסָנֵּן אֶת הַבַּעֲרוּת
הֵם כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר הֵם סוֹד הַהִשַּׂרְדּוּת
מֻגָּשִׁים הֵם כָּמזוֹן רוּחָנִי מַעֲשֶׂה יְדֵי אָמָּן
הֵם זְמִינִים לְכֹל אָדָם כְּמוֹ הַשְּלָו וְהַמַּן
מֻגָּשִׁים לָכֹּל עַל שֻׁלְחָן עָרוּךְ
וְהַנִּזּוֹן מְהֵם יֶחֱכַּם וִיהִי בָּרוּךְ
נֶאֶמְרוּ הֵם אָמוֹר וְחָזוֹר מִפִּי אֵל וּמִכֹּל הַגּוֹיִים קִבְּלָם עַם יִשְׂרָאֵל
אֲזָי לִשְׁנּוֹת וְלִשְׁנוֹת וְאֵין חָדַל וְלוּ לְרֶגַע דַּל
כִּי בִּלְעֲדָם אֲפֵלָה וְעִמָּם ְאוֹרָה כְּדִבְרֵי חָזָ"ל

אלה הם דברי משה לעם ישראל.

חֻמָּשׁ דברים שונה מקודמיו: בראשית, שמות ויקרא ובמדבר, כי בְּחֻמּש דְּבָרִים מדבר משה אל עם ישראל את הדברים שהוא רוצה לאמר להם, הדברים שלו ולא כמעביר דברי אלוהים כפי שעשה ביתר חֻמְשֵׁי תורה. על כן הפרשה מתחילה בפסוק זה: אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. (א/א) . מה בקש משה לאמר לישראל שלא אמרם, פעמים רבות? הוא רצה להוכיחם בדברי תוכחה על שהכעיסו את הקב"ה לכל אורך הדרך שהוליכם בה. כדברי רש'י התוכחה הייתה בדמזים מפני כבודם של ישראל. ומשה מתחיל מהמקום: בערבה הם ערבות מואב ששם בני ישראל החלו לעבוד את הַבַּּעַל. וחוזר אל ים סוף באמרו מול סוף, ששם טענו: המבלי אין קברים במצרים (שמות יד/יא) וכך המשיך משה להזכיר לישראל את מעלליהם כי חשש משה שיתנהגו כך בבואם לרשת את ארץ כנען. לסילוק גל ספק משה החל ללמד את התורה לעם ישראל ולשנן את המצוות והמעשים שעל ישראל לשמור לעשותם בארץ אחרי מותו. שנאמר: הואיל משה בֵּאֵר את התורה הזאת וגו'...(א/ה) נתעכב על המלה בֵּאֵר אשר למעשה צריך לאמר, הואיל משה לבאר וגו'.., נאמר בֵּאֵר כרמז לתורה שהיא כמו באר עמוקה ויש בה מים חיים צריך רק לצלול ולדלות ממנה מים חיים רמז לחכמת חיים.

הפרשה עוסקת בעיקר בהורשת הארץ לישראל

משה בדבריו חוזר על דבר השם שאמר לישראל: ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ויצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם.(א/ד) משה אומר לעם גם כי הוא שוב איננו יכול לשאת את את טרחת העם: לא אוכל לבדי שאת אתכם.(א/ט) ומוסיף עוד ואומר לעם: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם.(א/יב) מכאן ואילך משה מכין את העם לשלטון עצמי בארץ אומנם בהנהגת יהושע בן נון, אך רצה שתהיו לצדו של יהושע ולעזר לו הנהגה קולקטיבית. דברים אלה שכל כולם מצביעים התהוות העם כעם חפשי היושב בארצו ועל אדמתו. אלא שפרשת דברים קוראים בשבת שלפני יום ט' באב שנקראת שבת חזון, ביטוי הלקוח מההפטרה שנקבעה לפרשה זו: חזון ישעיהו בן אמוץ (פרק א') שאמר בין היתר: בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי. ואמר עוד על ירושלים: איכה הייתה לזונה קריה נאמנה. דברים קשים שנאמרים ערב ט' באב. כיון שנגזר על משה שלא להיכנס לארץ עם העם, רצה הוא שראה את הנולד להזהיר העם מפני הבאות כמעין צוואה בראוו בחזונו את החרבן. משה רצה שהעם לא ינטוש את התורה והזהירם כי עליהם לקיים את אשר צווה אלוהים לעשות. הדברים האלה נאמרים בחנות ישראל על ירדן ירחו במצב היכון בהנהגת יהושע בן נון להכנס לארץ ולהלחם עליה ולרשת את עמי כנען שישבו בה. לא נדרשו ישראל להשמיד את הכנעני רק אלוהיהם ומצבותם, כי עם הכנענים עצמם אלוהים יבוא חשבון שנאמר: לא תיראום כי ה' אלוהיכם הוא הנלחם לכם. (ג/כב) כל זה קורה ישראל נלחמו והכניעו מלכים אדירים ויכול להם. ונפלה על הכנענים אימת ישראל אשר יכבשו את הארץ ויתנחלו בה כפי שצוה אלוהים את משה לעשות. חששו של משה אכן התממש כאשר ישראל חטא וחזר על מעלליו, שהביא עלינו את חְָרָּבן פעמים ב-ט' באב.

התגלות השם על יחידי סגולה

בְּחֻמָּש בראשית שם ה' דבר אל האדם הראשון: וירא ה' אלוהים אל האדם ויאמר לו איכה (בראשית ג/ט) ודבר גם אל קין: ויאמר ה' אל קין ..(בראשיתד/ו)) אלוהים דבר אל נח: ויאמר אלוהים לנח .(נח ו/יט) אלוהים דבר אל אברהם: ויאמר ה' אל אברם לך לך...(לך לך יב'א) ואברהם מדבר אל ה': ויאמר אברם ה' אלוהים מה תתן לי.. (לך לך טו/ב) ונגלה הקב"ה אל יצחק: וירא אליו ה' ויאמר אל תרד.. (תולדות כו/ב) ושוב אל יעקב דבר ה': ויאמר אלוהים אל יעקב קום עלה ... (וישלח לה/כא) אף על-פי שאלוהים דבר אל אדם הראשון ואל קין ואל נח ואל האבות, כל אלה לא נחשבו לנביאים לעומת דברי אלוהים אל משה שהיה רועה צאן . אלוהים נגלה למשה מן הסנה הבוער ודבר אליו: ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצו אתם ועתה לכה ואשלחך....(שמות ג/ט,י) ומשה ענה לאלוהים: מי אנכי כי אלך אל פרעה...(שמות ג/יא) מכאן ואילך משה היה לנביא שהוטלה עליו שליחות: להוציא את ישראל ממצרים ולהביאם לארץ כנען ובדרך לתת להם את התורה. מכאן ואילך הנבואה בעידן הנבואה נועדה להדריך את העם ולהוכיח אותו כדי לחזק ק את אמונתו בה' . ההתגלות של אלוהים אל הראשונים שונה בתכלית מההתגלות של ה' אל משה ואל הנביאים שיבואו לאחר מכן. אלה שנועדו להיות נביאים, לא ששו להיות נביאים. משה אמר לאלוהים: לא איש דברים אנכי (שמות ד' י' ) .ולא מפני שנאמר בלשון הפשט כי משה גמגם. הוא לא גמגם והרי אלוהים כפה את הנבואה. כך גם קרה עם ירמיהו שאמר לה': הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. (ירמיה א' ו') אלוהים אמר לירמיהו: בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך(ירמיה א) הכלי של הנביא הוא פיו ולשונו ודיבורו לכן חז'ל (דברים רבא) אמרו לא גמגם כלשון המדרש אלא הוא דבר בלשון העם. הוא דבר בלשון מליצית. אלוהים שם לו אחיו נביא לו מלשון ניב שפתיים. (ראה ישעינהו) לדבר בלשון העם פן העם לא יבין לשון משה. בפרשת דברים יודים אנו משה יָדוֹעַ ידע לדבר אל העם שנאמר: אלה הדברים אשר דבר משה וגו', דברים ברורים עם הבעה ברורה ולא מגומגמת דבר בלשון העם אל כל ישראל, שלא יאמרו אלה שבשוק לו היינו, שם היינו משיבים למשה על תוכחותיו, לכן משה כנס את כל העם (מדברי רש"י).

הַדִּבּוּר וְהַנִּיב חֲשׁוּבִים לַיּוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב
הַשּׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב לַתּוֹכֵחָה יֵדַע לְהָשִׁיב
הַשׁוֹמֵעַ וְאֶינֶנּוּ מַגִּיב אֵינֶנּו ּאֶלָּא חֵרֵשׁ
בְּרַם עַל הַמּוֹכִחַ לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר דּוֹרֵשׁ

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בָהֵם הַכֹּל תָּלוּי
לְעִתִּים יְאָמְרוּ בִּרְמִיזָה וּלְעִתּים בְּגָלוּי
הָאֱמוּנָה הַבִּטָּחוֹן הָאַחְדּוּת וְהַהַקְרָבָה
הֵם לֹא מְלִיצָה הֵם כֹּל הַתּוֹרָה כִּכְתָּבָהּ

מוּטַב לִזְכּוֹר הַדְּבָרִים בַּעַל-פֶּה וּבִכְתָּב
מִשֶּׁשָׁכַחְנוּ זֹאת פָּקַד אוֹתָנוּ תִּשְׁעָה בּאָב
לֹא בִּכְדִי מֹשֶׁה קַם לְסַפֵּר שׁוּב מַשֶּׁקָרָה
וְקָבַע אֶת חֻמָּשׁ דְּבָרִים לְמִשְׁנֵה תּוֹרָה