ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שים לב! תואר המפחידן הלאומי שכל יריביך הפוליטיים עמלים להדביק לך בכל הזדמנות, עשוי להילקח ממך. למרבה ההפתעה והגיחוך, הטוען החדש לתואר הוא לא אחר מ
עמוס עוז, האב הרוחני של מה שעוז עצמו מכנה "השמאל היוני", כדי להרחיקו ככל האפשר מהקומץ הקולני של השמאל הקיצוני.
מישהו מחסידיו של הגורו עוז, קיבץ את עיקרי משנתו המדינית, כפי שנישאו בשתי הרצאות שנשא בתחילת השנה (במכללה הבין-תחומית ובמכון למחקרי ביטחון), ומשתדל להפיץ אותם באינטרנט. האמת היא, שלמקרא משא החורבן של עוז, נאומיו של ביבי אודות סכנת הגרעין האירני למשל, נראים כמו קומדיית קיץ קלילה.
"אם לא תהיינה כאן שתי מדינות, ומהר, תהיה רק מדינה אחת", פוסק נביא הזעם עמוס, ומפרט את הנבואה האפוקליפטית: "אם תהיה מדינה אחת, היא תהיה מדינה ערבית מהים עד הירדן. אם תהיה מדינה ערבית - אני לא מקנא בילדים ובנכדים שלנו". לא ייאמן איזה דיל: שלוש נבואות בחבילה אחת, ועוד בחינם.
לא פחות משלוש פעמים
הנביא הזועם ממהר להדגיש, כי איננו מתכוון למדינה דו-לאומית, מפני ש"כל המדינות הללו חורקות קשה". ההסתייגות הזו מחפה על חוסר הדיוק הראשון במשא הזעם של עמוס עוז. האם לא "שכח" הנביא שמאז הקמתה ועד היום, מדינת ישראל היא כל הזמן מדינה דו-לאומית. חי בה מיעוט ערבי המהווה כרבע מאוכלוסיית המדינה.
לכל מי שאץ רץ לארוז את מזוודותיו לפני שתתרגש עלינו הקטסטרופה, מעניק עוז הרחום אורכה קצרה, אם כי גם היא מבהילה. הרושם הראשוני הוא שעמוס עוז בעצמו לא כל כך משוכנע בתחזית שלו, ולכן משמיע את לוז הקטסטרופה הציונית, שוב ושוב. לא פחות משלוש פעמים "דיקטטורה" בפיסקה אחת. אמאל'ה.
אני מצטט: "יתכן מאוד שכדי לעכב הקמת מדינה ערבית מן הים עד הירדן, תשלוט פה, באופן זמני, דיקטטורה של יהודים פאנאטים, דיקטטורה בעלת סממנים גזעניים, דיקטטורה שתדכא ביד ברזל הן את הערבים והן את מתנגדיה היהודים".
ממש לפני שיוכנס לגולאג (הזמני, הזמני, מרגיע עוז), שיקימו היהודים הפאנאטים והגזענים (תארים קבועים בעלי ניחוח בולשביקי הלקוחים מרפרטואר הקבע השמאלני, ושמורים בלעדית לכל מי שמעז לחשוב אחרת), נותר לעוז די זמן כדי שהרוב במדינה יתעשת, יסיר מעליו את הכבלים הרעיוניים ויפרוץ לקראת השלום.
חזיונות שווא
חבל רק שעוז לא טורח להסביר לצאת מרעיתו, איך לעזאזל הצליח מיעוט כה מבוטל, שגם לוקה בפאנאטיות, לתפוס את השלטון? האם עשה זאת בכוח הזרוע? האם זייף את תוצאות הבחירות? או מכיוון שניצח המחנה הפוליטי הלא-נכון, ממילא שלטונו לא לגיטימי?
אבל, מרגיע עוז, "דיקטטורה כזאת לא תאריך ימים. כמעט שום דיקטטורה של מיעוט המדכא את הרוב לא האריכה ימים בעת החדשה". מותר להירגע. הגולאגים ייפתחו במהרה והמוני האסירים הפוליטיים ישוחררו, יציפו את הקלפיות ובא לציון גואל.
מעבר לבוז שבו יש להתייחס לגורו פוליטי המדביק בהבל פיו לכל יריביו תוויות של "פאנאטיות" ו"גזעניות", אי-אפשר שלא לתמוה, מי הוא בדיוק הפאנאט כאן? מיהם בדיוק הלוקים בחזיונות שווא? האם זה המתעקש להיזהר, להישמר ו"לנהל את הסכסוך" (כפי שמתייחס עוז בבוז לכל מי שחולק על דעתו) - או אולי דווקא מי שכאילו לקה באוטיזם מדיני, מתעופף מעל המזרח התיכון הגועש ושותת דם, ואחראי למשפט "100 שנה לא הייתה לנו שעת כושר טובה יותר לסיים את הסכסוך" (כמבוא לקריאה להיענות למה שמכונה יוזמת השלום הסעודית)?.
נעזוב רגע את מה שמסתתר מאחורי הסיסמה המפתה "יוזמת השלום הסעודית". כמקובל אצל ציבור מוכרי האשליות שעדיין לא למדו את לקח מקח הטעות הנורא של הסכמי אוסלו, מקפיד גם עוז שלא לפרט באוזני ציבור הקונים הפוטנציאלי, מה בדיוק אומרת היוזמה הזו.
מאבק איתנים
לכן, לא תמצאו למשל, זכר בדבריו לעובדה שהיוזמה הזו מנוסחת בעצם כאולטימטום, כזה ראה וקדש: 1. שעל ישראל לסגת מכ ל השטחים הכבושים (ב-1967 לא ב-1948, איזו הקלה). 2. שעליה לכבד את החלטת עצרת האו"ם 194, הקובעת שעל ישראל לאפשר את שובם בהקדם של הפליטים לבתיהם (הערה: הערבים בעצרת האו"מ ומנהיגם של הפלשתינים, המופתי חאג' אמין, התנגדו להחלטה... - י.ר).
אלא שחייב אדם להיות רחפן רציני או מוכר אשליות מדופלם, אם בשעה שהמזרח התיכון נמצא בעיצומו של מאבק איתנים בין הסונה לשיעה, שקוע במלחמת דמים אתנית, כאשר מדינות כמו עירק וסוריה מתפרקות - לנסות ועדיין למכור לנו את הנוסחה שבאה לראשונה לעולם לפני 12 שנה.
וכאילו כדי להבליט את חוסר הרלוונטיות המשווע של היוזמה, לא מהסס עוז לנקוב אפילו בשמו של הנשיא
בשאר אסד! כל זאת, בשעה שבמוסקבה דנו בשבוע שעבר שרי החוץ של רוסיה ושל סעודיה, בניסיון לגבש מעין דיל מדיני (שגם ישפיל את ארה"ב), ויביא להדחת אסד, ואחרי שמספר ההרוגים במלחמה המשתוללת בסוריה כבר חצה את גבול ה-300,000, חלקם כתוצאה מהשימוש באמצעי לוחמה כימית שהפעיל אסד.
אגב, זה מלאך השלום - למי ששכח - שרק לפני ארבע שנים, עוז וחבריו בשמאל (היוני והקיצוני), קראו לישראל לחתום עימו על הסכם שלום, תמורת נסיגה כללית מהגולן. כן, אותו אסד שבין מליצי היושר שלו אז, היה גם אמריקני אחד, בשם
ג'ון קרי, שהיום עושה נפשות למען הסכם הגרעין עם נביא השלום התורן, שעבר לטהרן.
מדינה יהודית
במאמץ להחדיר לראשינו האטומים (,בהמות" לא?), שאף אחד בעולם אינו מכיר בזכותנו ההיסטורית על מה שקרוי השטחים ומזרח ירושלים, שלף עוז עוד נימוק שאינו עומד במבחן המציאות, לשון המעטה.
"כל העולם, טוען עוז, "כולל רוב העולם הערבי והמוסלמי (מלבד החמאס, חיזבאללה ואירן) מכיר כיום בכך שחיפה ובאר שבע הן שלנו".... באמת עמוס עוז? אולי בדקת במקרה האם גם חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, מסכימים לקביעה הזו?
האם שמעת במקרה מישהו מראשי אש"ף - אלה שלדעתך הם הפרטנרים שלנו לשלום - מאשרים בערבית (לא באנגלית) לא רק את זכותנו על חיפה ובאר-שבע, אלא את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית?!
מכיוון שהזכיר בדבריו את המו"מ שנוהל ביולי 2000 בקמפ דייוויד בין
אהוד ברק ל
יאסר ערפאת, בתיווכו של הנשיא קלינטון, הנה חומר מאלף למחשבה, לכל מי שעדיין דבק ברעיונות ההבל של עוז ושל חסידיו בכל סוגי השמאל.
הצעות נרחבות
אחרי ששיחות קמפ דייוויד כשלו, פורסם בינואר 2001 בבטאון המרכזי של אש"ף "הדיעה שלנו" (וגם באתר באינטרנט שלו), המסמך הבא, תחת הכותרת החד-משמעית, שאינה זקוקה לפרשנות: "44 סיבות מדוע ארגון 'פתח' דוחה את ההצעות שהועלו ע"י הנשיא קלינטון".
אני מצטט מתוך סעיף 11 במסמך: "תהליך השלום נסב בטעות על הקביעה כאילו הסכסוך מקורו בשטחים שנכבשו ב-1967, ומהווים 23 אחוז משטחה של פלשתין ההיסטורית. הם מנסים להתעלם מזכותו ההיסטורית והטבעית של העם הפלשתיני על כ ל השטחים".
בניסיון פאתטי שלא להצטייר כמי שדוגל גם בהשקפות השמאל הקיצוני, מזדרז עוז לציין כי עמדותיו של שמאל זה, המטיל את כל האחריות על כשלון הסכמי אוסלו ושיחות השלום (ב-2000 ברק-ערפאת) וב-2006 (אולמרט-אבו-מאזן), על קמצנותם של מנהיגי ישראל - אינה מקובלת עליו.
מוזר מאוד בעיני, שמי שמתיימר לדבר כפרשן-על ל"חלומות שמוטב לישראל למהר ולהשתחרר מהם" (זו הכותרת שהודבקה לדבריו באינטרנט), לא נידרש עמוס עוז לסוגיה מציאותית הרבה יותר קריטית: מה גרם לכך ששני המנהיגים הפלשתינים הבכירים בדור הנוכחי, ערפאת ויורשו אבו-מאזן, סירבו לכל הוויתורים הישראלים במו"מ עימם, החל באלו שהגיש להם הצוות רבין, פרס וביילין, המשך בהצעות הנרחבות יותר שהציע ברק (בלחצו הכבד של קלינטון), וכלה בוויתורים הגדולים עוד יותר שהעלה אולמרט?
הרי את רבין, פרס, ביילין וברק אי-אפשר להאשים כ"פאנאטים", "גזענים", או כ"חסידי ארץ ישראל השלמה", רחמנא ליצלן. הם היו אנשי מפלגת העבודה, לצד אולמרט שהמיר דתו הפוליטית. אז מדוע שבו הפלשתינים שלוש פעמים ואמרו "לא!".
אולי בכל זאת, יש קמצוץ של אמת בטענת אלה החוזרים ואומרים כי בעמדה הפלשתינית ההיסטורית, לא חל שינוי מאז הסירוב הרה האסון שלהם ב-1948 להסכים להצעת החלוקה? אולי ערפאת ויורשו אבו-מאזן הם הם סרבני השלום האמיתיים, הבורחים כמפני אש מכל סיכוי לשים קץ לסכסוך, אבל חוסים בצילה של כיפת שקרים נוחה, שכמה מן החוסים בה הם יהודים.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
