פרס לטרור

מוות מסוכן

בניגוד לשאיפת ארגוני ימין קיצוני מתלהם אין להניח לעציר הפלשתיני מוחמד עלאן, השובת רעב, למות. זאת לא רק מסיבות אתיות רפואיות, אלא בעיקר מסיבות ביטחוניות.

העציר המסוכן, שהפך לסמל עולמי במאבק הטרור נגד קיומה של ישראל, על-רקע שביתת הרעב שזכתה לתהודה תקשורתית עולמית, אם ימות יהפוך לשאהיד בינלאומי. באורח פרדוכסלי זה יסכן את ישראל, שתהיה חשופה לפיגועים של ארגונים טרוריסטיים, שיבקשו לנקום את מותו בטענה, איך לא, שהמדינה גרמה למותו.

אין להעניק אפוא לפלשתינים ולארגוני הטרור, על מגש הכסף, מתנת חינם זו, פרס ל'מפעל חיים' רצחני, בדמות מותו של עלאן, אשר כאמור עלולה לעלות לישראל במחיר ביטחוני כבד ובקורבנות רבים, במותו, לא פחות מאשר בחייו כעציר משוחרר.

משטרה רקובה

דומה כי פרשות השחיתות החמורות שנחשפו לאחרונה ביחידת הדגל המובחרת לכאורה של המשטרה, יחידת להב 433 - פרשת פינטו ועו"ד פישר - מקורן בשחיתות בצמרת המשטרה בכלל. כאשר מפקדים בכירים ביותר ברמת ניצבים ומפקדי מחוז, דוגמת בר לב, ניסו שחם ועוד רבים וטובים נתפסו בהטרדות נשים ובפרשות שחיתות אחרות, נראה כי המשטרה רקובה מיסודה. ולכן החריקות הכבדות ביחידה הן רק סימפטום המעיד על הכלל. מה הפלא אפוא שתדמיתה הציבורית של המשטרה היא בשפל המדרגה. ואחרי כל זה היה למפכ"ל יוחנן דנינו סיבה לחגיגת מסיבת פרידה ראוותנית ובזבזנית, על חשבון הקופה הציבורית, על 'הישגיה'?

פרס לשכרות?

האם בית המשפט מעניק פרס לשכרות? לפחות כך נראה לגבי הרוצח של הנער נאור אטיאס מפתח תקוה, שהואשם בהריגה בלבד. זאת למרות העובדה שנאור נדקר שלוש פעמים, ואחת הדקירות הייתה בלב. במבחן התוצאה - וגם הכוונה, שֶכן הרוצח היה חמוש בסכין מראש - מה זה אם לא רצח. הייתכן, כדברי חז"ל, שכורתים ראש של ציפור, והיא לא תמות?

אם לא די בכך, הרוצח טען להגנתו שהיה שיכור. האם אין זו עילה לחומרת העונש, ולא לקוּלתוֹ, כפי שנעשה הפעם ובמקרים רבים אחרים? ההרשעה בהריגה בלבד לא רק שאינה משקפת את חומרת הפשע, אלא לא פחות אינה מרתיעה רוצחים פוטנציאליים אחרים ומעודדת שכרות. יצויין שזה מקרה שני תוך חודש שדקירה ורצח בין בני נוער מסתיימים בהרשעה דומה. מה הפלא שעקומת הדקירות של נערים עולה? לאן הגענו?

הכוהנת הגדולה

דומה כי כשם שמלי גרין החרדית הפכה לגורו חוצת מגזרים להורוּת, כך חני וינרוט הפכה לכוהנת הגדולה של ההתמודדות עם מחלת הסרטן מעֵבר למגזר החרדי.

אין ספק שפניה הקורנות וחיוכה הרחב המקסים של חני, כמו גם האנרגיה, המרץ והחיוניות הבלתי נדלית שלה, ממש לא מתיישבים עם סופניוּת החיים, והמוות האורב לה מעֵבר לפינה בעקבות המחלה.

יתר על כן, ההספק הפנומנלי שלה בשנה אחת במגוון עיסוקיה כמרצה, לומדת אקדמאית, עובדת, כותבת ומתנדבת, עולה אף על ההספק של רבים במשך כל ימי חייהם. היא מהווה מודל להתמודדות לא רק לחולי סרטן, אלא לא פחות לציבור כולו.

שמחת חיים ומיצויים המלא, אופטימיות, ניצול זמן מקסימלי בחינת האימרה הידועה כי אם 'אין זמן - יש זמן' ותעסוקה המהווה מתכון לבריאות הפיזית והנפשית כאחת - כל אלה הם מסרים חשובים שהיא מעבירה לאנשים בהתמודדותה המיוחדת עם המחלה. זאת מתוך פיכחון מלא ומוּדעות למצבה הריאלי, ולא מתוך הכחשת המציאות. כל הכבוד!