זמנים פוסט-מודרניים

אתרוג ותיק

אהוד ברק עשוי מטפלון, וכל טעויותיו וכל כישלונותיו מאז ומתמיד נשכחו, לא טופלו כדבעי ונמחלו, והוא הציפנו בתירוצים עד זרא. כך, יהיה גם עם הדלפותיו האחרונות, שנועדו לקדם את ספרו, שאני חושד, שנועד לקדם את שובו של הכישלון המתמשך וחסר-הברק לפוליטיקה הישראלית. את תא"ל יצחק יעקב (יאצה) ע"ה העמידו לדין מבזה ומענה על פחות מזה. ברק - שכונה בשל ביצועיו הגרועים, "אהוד ברדק" - לא יעמוד לדין, כיוון שהוא אותרג מזמן.

מחסומי תקשורת

צ' כתבה לי על חוויותיה מביקור בבית-קפה הומה, שהמתינה בו לפגישה: היא ישבה ליד שולחן, שאוכלס על-ידי הורים לילד קטן-בן שנה בערך,לדעתה, לפי אצבעו השלוחה לאן הוא רוצה ללכת. ואתם סבא וסבתא. כפי הנראה, הם הורי האב הצעיר.

הצעירים לא הרימו את עיניהם מסמרטפוניהם. והסבים התרוצצוסביב לילדון, בשמחה בלתי-נלאית. זמנים פוסט-מודרניים, שבהם התקשורת מונעת מאתנו שיחה ותקשורת.

חביב

ראיתי את "משפחת בליה" - סרט צרפתי מרגש וחביב - ונהניתי.
סיפור פשוט, די צפוי, סביב דרכה לצמרת של פאולה - נערה מתבגרת, זמרת כוכבת, שגדלה במשפחת חוואים חירשים בכפר צרפתי. אריק לרטיגו, הבימאי, חובט בפוליטיקאים, דן במשבר ההתבגרות ובהורות, לועג למערכת החינוך, משלב נוף מדהים עם שחקנים מוכשרים מאוד ועם שירים יפים, ויוצר סרט נחמד, שנוגע בסוגיה עכשווית מאוד - שילוב בעלי מוגבלות בחברה.

קטע מפתיע בסרט הוא שיתוק הרמקולים בעת שפאולה שרה במבחן קבלתה בפריס. ברגע הראשון חשבתי, שלרוע מזלי יש תקלה במערכת ההקרנה. אחר רגע הבנתי את הרעיון - עלינו להרגיש מה חשים הוריה ואחיה החירשים, שישבו מולה בקונצרט ובמבחן.

שורפים

עוד בית נשרף בכפר דומא, ודווקא אצל אותה החמולה, שביתה נשרף לפני כחודש ברעש אדיר של שונאי ישראל. מתפלא על הנשיא ועל שאר חורצי פיות מקרבנו, שהתמהמהו מאוד, ולא עטו על המיקרופונים להאשים יהודים במעשה גם הפעם.

כוחות הביטחון הישראלים החליטו לא לבדוק את השריפה האחרונה בכפר דומא. הם סומכים על ממצאי המשטרה הערבית שם: "קצר חשמלי".

ידידתי ר' מציעה להם לבדוק האם אין זו מזימה חדשה של "נוער הגבעות" לשריפת בתי ערבים.

יבלבלו במוח

אחרי חמש שנים נוראיות בראשותו של יוחנן דנינו, יתחילו נחילי השוטרים לומר שירה, פתגמים וחרוזים, תחת שרביטו של גל הירש, ואיש לא יבין מה רוצים השוטרים.

אבוי למשטרע, שהירש אמור להיות גואלה. מצד שני, בדיעבד, אומר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, כי כמו רבים מדי מאזרחי המדינה, הוא איבד אמון במשטרע ובמפקדיה.