|
|
ראש השנה. איזו שנה מחכה לנו? [צילום: יונתן סינדל / פלאש 90]
|
|
|
|
|
למרות שהנבואה ניתנה לשוטים - אין שנת תשע"ו, על סף-פתיחתה, מבשרת טובות לאזרח המצוי. הדעת נותנת שתהיה זו שנה אפורה וקודרת - כזו שראוי היה, ככל שניתן, לפסוח עליה, אילו היה הדבר בידינו. אף מאחר שזוהי גזירת הגורל - צריך להיערך לקראתה בהקדם.
ככל הנראה תהיה זו שנה של חוסר-צמיחה ודריכה במקום, אם לא נסיגה. שוק העובדים חסום מעכשיו שבעתיים מקודם, ומשרה פנויה היא בגדר חלום שקשה למימוש עוד יותר מאי פעם. כואב לא פחות הוא חלום הדירה לזוגות צעירים, שרק מתרחק ונמוג לבלי שוב.
מי שאיננו בקו הבריאות - יסבול, אללי, עוד עשרת מונים. לחץ-דם שנחשב בעבר לתקין - מתגלה מעכשיו כמעורר דאגה. חולה שנזקק לניתוח מהיר - ייאלץ, מן הסתם, להמתין עד אין סוף, וישיש הנחשב לבודד וגלמוד - יידחק עוד יותר לקרן-זווית..
מהמורות
ביטחון הפנים, הניצב כבר מזמן על כרעי-תרנגולת, מתערער ונראה כחסר-תקנה. עוד חזון למועד למפכ"ל ממונה, שישליט על כולם את החוק והסדר. העולם התחתון רק יכול לחגוג, כי אל מול הפשיעה, שרק מתעצמת - אין מענה מספק בינתיים.
גם על גבולות המדינה יש בשורות לא טובות, המעידות בהחלט על אי-שקט מטריד. הרעה - כך אומרים - תיפתח מצפון. אך גם בדרום השלווה לא מובטחת. חיזבאללה וחמאס עלולים להתקיף, ויד הצבא בהיכון על הדופק. הרי הפתעת יום כיפור שהייתה - אסור שתחזור על עצמה שוב להבא, והלקח מכך כמובן שהופק.
בקיצור: שנת תשע"ו רחוקה מלבשר רווחה לאזרח, וטומנת בחובה מהמורות לאין-ספור. צריך לפיכך להקדים רפואה למכה ולהסיר כל מכשול שאורב על הדרך. אם זה לא יעזור - לפחות לא יזיק. אז קדימה, פעל, למען כולנו, כי הדברים אמורים בנפשנו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
