לפני כחודש הופץ כרוז של גדולי הרבנים הספרדים וביניהם הרה"ג הראשון לציון הרב
יצחק יוסף שליט"א. בכרוז נכתב שאין לסמוך על מדבקות ה-"ברכתו: בורא מיני מזונות" המודבקות על הלחמניות המתוקות, מאחר שגוף הכשרות האחראי לכך הוא גוף כשרות אשכנזי, ויתכן שלפי הפוסקים הספרדים צריך לברך על הלחמניות הללו "המוציא לחם מן
הארץ".
כדי להכין את מתכון "חלות הדבש", נבאר בקצרה את הנושא. כך נימנע מספקות לגבי ברכתן של החלות לחגים בפרט ולסעודות השבת בכל השנה בכלל, ולא נברך "המוציא" על חלה מתוקה שברכתה בעצם "מזונות" או נברך "מזונות" על לחמנייה שחייבים ליטול ידים ולברך עליה "המוציא".
ההבדל בין האשכנזים לספרדים
האשכנזים צריכים למדוד את כמות המים ביחס לשאר חומרי הגלם שמוסיפים לקמח (כמות הקמח היא מחוץ לחשבון הזה). אם יש יותר מים מכל שאר התוספות ביחד (ביצים, שמן, מלח, יין, מיץ פירות וכדומה) - מברכים "המוציא". אם כמות המים קטנה מכמות כל התוספות יחד - מברכים על המאפה "מזונות".
לעומת זאת, לפי הספרדים, הברכה נקבעת אך ורק לפי טעמו של הבצק (החלק הפנימי, ולא לפי החלק החיצוני המרוח בדבש או בסוכר). אם הטעם הוא מתוק מברכים "מזונות", אם הטעם "תפל", לא מתוק ולא מלוח, מברכים "המוציא".
זהו ההבדל בשיטות השונות (לפי יחס המים לשאר התוספות או לפי טעם המאפה).
יש לשים לב למקרה שכיח, כשמארחים מישהו הנוהג אחרת מאיתנו, שבחלות בהן יש טעם מתוק מורגש אך עדיין כמות המים גדולה משאר התוספות, האשכנזים יוכלו לברך עליהן "המוציא" והספרדים יברכו על אותן חלות "מזונות". כדי להימנע ממצבים אלו יש להכין בצק שיש בו רוב של מים לעומת התוספות הנוספות, וגם המתיקות בטעם הבצק אינה מורגשת (אלא נוצרת, למשל, מהוספת סוכר מבחוץ).
נוסיף זכויות לקראת היום הקדוש והגדול, יום שמתכפר בו הכל.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
