ההסכם טוב, ההסכם לא טוב. אירן משקרת, ניתן לסמוך על אירן. אינספור מילים ודיו נשפכו על הסכם הגרעין של המעצמות מול אירן. בסופו של דבר צריך לקלוט שזהו ההסכם שקיבלנו ולא קיבלו את עמדת ישראל. במקום להתעסק בעבר, צריכים לשאול מה עכשיו.

כעת ישראל צריכה לפנות לארה"ב ולומר לה: אנחנו לא מסכימות על ההסכם, אבל זה מה שיש. אנחנו צריכות לעבוד ביחד כדי לפקח ולעקוב שאירן לא מפרה את ההסכם. בנוסף, אנחנו צריכות למנוע מאירן להעביר ציוד ומימון לחיזבאללה, חמאס וארגונים אחרים. רק עבודה מודיעינית אמיתית, שתשלב את היכולות והראש של שני הצדדים, תביא לחשיפת האמת ולבחינת פעילותיה של אירן לאחר ההסכם. לאור זאת, האתגר של ממשלת ישראל הוא לבלוע את הגאווה ולשתף פעולה עם ממשלת ארה"ב, כי רק כך ניתן יהיה לדעת ולחשוף מה אירן עושה.

רבים אומרים שסוריה כבר לא קיימת, אך אני איני מקבל זאת. כל עוד הלחימה לא נגמרה, ליישות הצפונית לישראל קוראים "סוריה". הלחימה תיגמר כאשר יישאר רק מנצח אחד: בשאר אסד, האופוזיציה או ארגוני הג'יהאד. ואז, בהתאם לתוצאה, ניתן יהיה לחשוב על שם חדש.

המצב הנוכחי בסוריה מצביע על התקדמות ארגוני הג'יהאד. בחלוקה פשוטה, הכורדים שולטים בצפון המדינה. אסד שולט ברצועת החוף המערבית בסיוע חיזבאללה. המורדים שולטים בחלקים בצפון המדינה ובדרומה. דאעש שולט בחלקים מגבול סוריה-טורקיה, דרך העיר א-רקה ודיר א-זור עד הגבול עם עירק. מצב זה הוא שהביא את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להגביר את פריסת הכוחות הרוסיים בסוריה.

מעבר לחשיבות שרוסיה מקנה לשלטון אסד, פריסת הכוחות מצביעה על שפל חסר תקדים במצב השלטון הסורי. בעוד הלחימה נמשכת, האתגר של ממשלת ישראל הוא לאסוף מודיעין בגזרה שמשתנה לא מיום ליום, אלא משעה לשעה. גזרה אינטנסיבית עם גורמי ג'יהאד וחיזבאללה שתקפו לא פעם את ישראל. הצורך כעת הוא בכתובת לתגובה ישראלית כאשר הדבר יידרש, לצד פעילות מתונה שתמנע התערבות משמעותית של ישראל בלחימה.

המעורבות של חיזבאללה בלחימה בסוריה משמעותית מאוד מבחינת ישראל. הארגון ספג אבידות כבדות, אך במקביל רכש ניסיון צבאי רב-ערך. יום אחד הלחימה בסוריה תיגמר. אולי לא בעתיד הקרוב, אך היא תיגמר. כאשר זה יקרה ולוחמי חיזבאללה יחזרו הביתה, אירן עדיין תממן אותם והם עדיין יכוונו את טיליהם לעבר האויבת שמדרום. במצב זה, מלחמת לבנון השלישית תהיה בלתי נמנעת.

בכל הנוגע לחיזבאללה, האתגר של ממשלת ישראל משולב עם זה הנוגע לסוריה: להמשיך לעקוב ולאסוף מודיעין. ישראל שתדע מה חיזבאללה עושה, כיצד הוא פועל ומה הוא מתכנן, היא ישראל שבפרוץ מלחמת לבנון השלישית תוכל להנחית מכה אנושה על חיזבאללה, ובכך לצמצם משמעותית את משך הלחימה ואת מספר האבידות.

ההסלמה בירושלים ורציחת אזרח בערב החג, הביאה את גלעד ארדן להכריז שיוביל מתקפה נגד מיידי האבנים. לדבריו, יש לבחון את נהלי הפתיחה באש של המשטרה ולתאם מול היועץ המשפטי לממשלה כמה שנים משליכי אבנים צריכים לשבת בכלא. את המצב בירושלים הגדיר ארדן כטרור חמור ולא כאינתיפאדה.

מעבר לשאלה מהו המדרג שלפיו נקבע שמדובר בטרור חמור ולא באינתיפאדה, ישראל צריכה להתייחס להסלמה זו כפי שהיא מתייחסת להסלמה מרצועת עזה: פעילות בכל הכוח. מובן שאי-אפשר לשלב את חיל-האוויר בפעילות ביהודה ושומרון, אך יש מספיק יחידות קרביות בצה"ל שיכולות לפעול בשטח.

מעבר לכך, נראה שיש סוג של הססנות בפעילות הממשלה, כאשר נאמר שיש לבחון את הדברים משפטית ולבדוק את הנהלים. מדי פעם ישראל צריכה "לשבור את הכלים" כדי להראות שהיא לא מוכנה להסכים למציאות זו. לאור זאת, האתגר של ממשלת ישראל הוא להחזיר את הרגיעה לאזור תוך שימוש אפקטיבי בצה"ל ובמשטרה. הפעילות צריכה להיעשות לא לאחר קבלת אישורים מבתי המשפט או מהיועץ המשפטי לממשלה, אלא בהצגת תוכנית הפעולה לגורמים אלו, ולדרוש מהם למצוא את ההיתרים המשפטיים שיתמכו בהם.

למרבה ההפתעה, האתגר של ישראל מרצועת עזה אינו ביטחוני אלא הומניטרי-אזרחי. שמונה פלשתינים נעצרו השבוע ליד גדר המערכת, לאחר שניסו להסתנן לשטח ישראל. ההערכה היא שסיקור מצב הפליטים בסוריה והגעתם לאירופה, נוטעת תקווה באזרחי הרצועה למצוא עתיד טוב יותר בישראל.

מדובר כעת רק בשמונה אנשים, ולכן לא ניתן לדעת האם מדובר במגמה כוללת. אולם, מה ישראל תעשה אם לא יהיו רק שמונה אנשים, אלא 80 או 800 אנשים שיגיעו עם מטלטליהם לגדר המערכת, ויתחננו לצאת מהרצועה לעתיד טוב יותר בישראל? מה יקרה אם ביניהם יהיו מחבלים של החמאס או ארגון אחר? האתגר של ממשלת ישראל בנושא זה מורכב ביותר. הפתרון הוא לתת את הכוח לידי אזרחי הרצועה. אתם רוצים עתיד טוב יותר? תפעלו בהתאם. תתנגדו לשלטון חמאס ותיצרו לעצמכם עתיד טוב יותר. זה יהיה קשה ומורכב, אבל אם לתושבי הרצועה יהיה את כוח הרצון, הם יצליחו לעשות זאת.