האדם הראשון חסיד היה

הימים שבין כסה לעשור נקראים עשרת ימי תשובה. ימים של חשבון נפש, של בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו. ראש השנה משמש כיום דין לכל באי עולם, כפי שנאמר במסכת ראש השנה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (א, ב').

יום זה מופיע לפני צום יום הכיפורים הידוע כיום הקדוש ביותר בשנה, יום סליחה וכפרה על חטאים שבין אדם למקום ואדם לחברו, יום המהווה "זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל" (רמב"ם הלכות תשובה ב',ג').

לכאורה נראה תמוה כיצד הקדימה התורה את דינו של האדם ואחר-כך מבקשת היא ממנו לחזור בתשובה ביום הכיפורים. סדר הדברים היה צריך להיות הפוך. ראשית מאפשרים לאדם לחזור ממעשיו הרעים, מתרים בו, ורק לאחר מכן מעמידים אותו בדין על מעשיו.

ברם, בסדר זה, הורתה לנו התורה יסוד חשוב מיסודות התשובה, כי אל לו לאדם מלהתייאש מן התשובה. שערי תשובה לא ננעלים. שערי תשובה פתוחים תדיר לפני הבורא, ואף אם חלילה נגזרה על האדם גזירה קשה ונחרץ גורלו, יש בכוחה של התשובה לבטל את גזר דינו. בידו של האדם מסור הכוח לשנות את מצבו-גורלו, התשובה היא מתנה משמים שמועילה ותקיפה בכל העיתים ובכל הזמנים. ניתן ללמוד זאת מאדם הראשון:

אחרי חטאו ניצב אדם הראשון במבוכה מול הירידה הרוחנית התלולה בגין מעשהו. מדרגת מלאך ירד לדיוטה התחתונה. הקשר הישיר שהיה לו עם בוראו התרופף. הוא הרגיש ריקנות וחיסרון עקב החטא, דבר שהביאו לידי ייאוש גדול. אולם המצב שבו היה שרוי אדם הראשון בשפל המדרגה הביא לכך שאט אט הוא פונה לבורא שיפתח לפניו פתחי תשובה ולאפשר לו לחזור למצבו הראשוני טרם החטא. בקשתו שנבעה מתוך כנות אמתית ומנפש רוטטת קבלה מענה מהבורא, ולמרות שלא עמד בניסיון קבל הקב"ה את תשובתו, כפי המובא במסכת עירובין: "אדם הראשון חסיד גדול היה וישב בתענית ק"ל שנים" (דף י"ח, ע"ב), ואף על-פי כן לא היה בתשובתו כדי לפטרו ממיתה. מדוע לא זכה ונגזרה עליו מיתה?

מסביר זאת הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" בחלקו השני בפרק ימים נוראים.

חטאו של האדם הראשון היה חטא הרבים שכלל את כל העולם כולו. על-ידי חטאו ירד חושך והסתר פנים לעולם. חטאו היה חילול שם שמים שגרם חטא לאחרים, ועל-כן נגזרה עליו מיתה. כי רק במיתתו יכופר חטאו כדברי הכתוב: "אם יכופר לכם העוון הזה עד תמותון" (ישעיהו כ"ב, י"ד).

כדי שנבין את כוחה ומהותה של התשובה כפי שחש אותה אדם ראשון, נביא את המדרש בספר בראשית רבה כ"ב: "אמר אדם הראשון: כל-כך גדול כוח התשובה - מיד פתח ואמר: 'מזמור שיר ליום השבת'" (תהילים צ"ב, א').

מדוע פתח האדם הראשון בפסוק "מזמור שיר ליום השבת"? מהי המשמעות באמירה זו?

ממשיך להסביר זאת הרב דסלר, האדם הראשון בא להודות לבורא על שיכוך סערת רוחו בגלל חטאו. החטא פגם בצורה עמוקה בנפשו דבר שלא נתן לו מנוח. הוא ידע כי בזה שגרם לחטא פגם בבריאה ובייעוד שייעד לו הבורא. על-ידי הציות לקב"ה הביא הדבר לרוגע, לשלוות הנפש ולביטחונו האישי.

לא לחינם השבת נתפסת כגורם ממתן ומרגיע בחיי היום-יום, השבת מהווה פסק-זמן לימי החולין הגדושים בפעילויות שונות הקשורות בפרנסה ובצרכים שונים ומגוונים שמטבע הדברים מביאים בעקבותיהם מריבות ומתחים.

השבת מביאה את המנוחה את השקט ואת השלווה. בחזרו בתשובה חש אדם הראשון מעין תחושת השבת. הוא מרגיש את הנועם והמרגוע ואת שלוות הנפש שהם נותנים לו את הטעם הנפלא בהשתעבדותו לבורא.

עשרת ימי תשובה ובמיוחד יום-הכיפורים יכולים לשמש ימי שינוי בגזר הדין של כל אדם ואדם, הכול תלוי בזכויותיו ובמעלותיו של השב.