משה רבינו עליו השלום שר בשירת 'האזינו': "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". זהו ממש ציווי של משה רבינו להתעמק בהבנת האירועים ההיסטוריים, כשאנו עושים זאת מפי אבות רוחניים וזקנים חכמים.
על-פי המבט היהודי, ההשגחה העליונה פעילה בכל מהלכי ההיסטוריה העולמית, אם כי לרוב היא ב"איתכסיא", בבחינת "ואנכי הסתר אסתיר". כלומר, נראית כאילו היא משתלשלת מתוך רצונם או שיגעונם של בני תמותה אחדים. המאורעות בדרך כלל מכוסים בצעיף של התרחשויות יומיומיות, שהן כביכול "טבעיות". האדם הפשוט שאינו מסוגל - או אינו רוצה - לראות נכוחה, איננו רואה את הכוח האלוקי הפועל בחביון כולם. כדי לראות במוחש את הנהגת ההשגחה העליונה, דרוש מבט חודר ועילאי, מבט נבואי. אך בימינו אנו, כבר הננו נמצאים במציאות כמעט נגלית, שבה הקדוש ברוך הוא, הופך עולמות ומחריבן, ומביא את כולנו, לנטוש טעויות חמורות בהבנת המציאות, ולהבין את המסר האלוקי, שובו בנים שובבים, שובו לכור האטומי האמיתי, לתוכנית הגרעין האמיתית, לאמונת ישראל ופנימיות תורתנו ולקדוש ברוך הוא.
ההיסטוריה של העם הישראלי גופו, מאז ומעולם אינה מכוסה בצעיפים. יד השם פועלת באירועים הנוגעים לעם היהודי ולמדינה היהודית, לא בחשאי, כי אם ב"איתגליא", ביד רמה. הנה ניצתו כל האלילים, נפרצו כל החומות, תרבויות אלילים עתיקות כחדשות נמחקות מן העולם, ביד רמה ובזרוע נטויה. מאז ומתמיד, ההיסטוריה היהודית, היא נס קיום וייעוד עצום ומתמשך. העם היהודי קם לתחייה מבית הקברות של הגלויות, של שבעים אומות, והנה הוא פורח ומלבלב, וגאולתו, גאולתנו, היא כוח על טבעי הבוקע ועולה, ומתעלה, דרך כל הקליפות, המסכים, המכשולים, המלחמות והתוכניות הזדוניות, ומנצח ובגדול.
העבר ההיסטורי של העם היהודי נחרת בתנ"ך, אבל גם העתיד המזהיר, פרוש כעל כף היד, ויכולים ללמוד עליו מפורשות בתנ"ך ובתלמוד. אנשים יכולים לשתף פעולה עם ההשגחה העליונה ולזרז את הגאולה, אך הם גם יכולים להערים אבני נגף ומכשולים בדרך גאולתנו, ולהרחיק את העתיד המאושר שכולנו כל כך מצפים ומייחלים לו. אך לא עוד, אנו מתקרבים לקץ החושך, לקץ שלטון הכפירה, לקץ החתרנות והבוגדנות, וקרוב הוא יום גאולתנו, כי ההשגחה העליונה כבר מחישה את לידת השחר החדש, את לידת הגאולה השלישית. גאולה, שאין אחריה גלות, שבה הנאמנים יקבלו שכר עצום. בעזרת השם, הבוגדים והרשעים, הכופרים והגזלנים, הרוצחים והשקרנים, לא יצליחו לעולם להסיר אותנו מן הדרך הכבושה בפנינו. רבים מהם, ובוודאי צאצאיהם, מעלה אותם ההשגחה העליונה לדרך הנכונה והישרה, דרך המלך: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה ...חי אני נאום השם, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ לב).
כאשר היהודי לומד תנ"ך וגמרא, הוא מתרשם ומתפעל לא רק מאישיותם של אנשי האלוקים, אשר הוא בא עימם במגע, תוך כדי הלימוד - ומגע זה יש בו להפעים רוחו להיות יהודי מסור ונאמן - ואני מדבר מניסיון - אלא בעיקר נפש היהודי מתפעלת ממה שאומרים ירמיהו וישעיהו ושאר נביאי השם, ואחריהם כל התנאים והאמוראים, ממה שהם אומרים על העתיד של עם ישראל. רוח השם דיבר בם ומילתו על לשונם. העתיד הוא היוצק בנו כוחות לעמוד בניסיונות ולשאת בסבל חבלי הגאולה, חבלי משיח, מתוך חדוות יצירה ייחודית משמעותית. בכוח העתיד הזה אנו מתאזרים בסבלנות, והכל כדאי, בעבור אחרית הימים, שהיא ימינו אנו (מתוך הספר 'וחזקת', ממשנתו של רבי שרגא פייוול מנדלוביץ זצ"ל).
הייעוד האלוקי של עם ישראל היא שליחות נצחית. כל מה שהענקנו לעולם עד עתה - וזה הרבה מאוד - יכול להיחשב רק כהקדמה למה שנעניק לעולם מעכשיו והלאה. לפי כל הסימנים, עבודת ההכנה וההכשרה שלנו, מתקרבת כבר לסיומה, אנו נמצאים באחרית הימים ממש, בה נהיה אור לעולם. מגדלור מוסרי וערכי, מתוך תורה ותפילה, מתוך קדושה ואצילות, לאנושות כולה. "שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף...ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה, והקדוש ברוך הוא עוסק ובורא אורו של מלך המשיח" (בראשית רבה פרשת וישב). כלומר, השבטים עסוקים בימינו, במכירתם של החלוצים ביהודה ושומרון וחבל עזה, ויהודה שהוא שבט ההנהגה עסוק בקידום ענייניו האישיים, בעוד הקדוש ברוך הוא כבר מביא לעולם את מלכות ישראל, מלכות קודש.
בערב יום כיפור, ראו את רבי משה פיינשטיין זצ"ל, לומד מתוך הספר "המאורות הגדולים", אוסף מהנהגותיהם של גדולי תנועת המוסר, כהכנה ליום הקדוש. מחפש נתיבות ושבילים לשיפור עצמי מתוך התבוננות בדרכי הצדיקים. בימינו אנו, עלינו להתעמק בנבואות הגאולה, המכינות אותנו לקראת הבאות. עלינו להתבונן ולהתעמק בייעוד שלנו, כעם היהודי, ולהתחזק בו ולממש אותו בכל אורחות חיינו. עלינו להיות יהודים ברמ"ח איברינו ושס"ה גידינו.
משה רבינו נפרד מעם ישראל במילים: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך ואשר חרב גאוותך" (דברים לג כט). האמונה ביד המאמין, הרי היא כמחזיק חרב, כפשוטו וכמדרשו, חרב גאווה, ובוטח כי אויבינו ייכנעו מפנינו. זו גאווה, שמקורה בקשר והשייכות של העם היהודי עם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, והיא "גאון
יעקב אשר אהב סלה" (תהילים מז ה). אנו עבדים ובנים למלך מלכי המלכים.
בכל דור ודור שזרע עמלק עדיין לא נמחה - כותב הסבא - צריך היהודי להתגבר ולהתחזק להישאר בתוקפו, כי
כבודם של ישראל כלפי אומות העולם, נובע מההכרה שלהם עצמם בכבודם, שהוא "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג לח), שמבינים כי כבודם הוא יהדותם. כבודם הוא אמונתם. כבודם הוא תורתם. כבודם הוא כבודו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. לא יכרעו ולא ישתחוו בפני זרים, ובוודאי שלא בפני רוצחים ושקרנים, גזלנים ומושחתים בכל התאוות בעולם. אין לנו לתת ללבבנו ליפול ביד הכנעה בהמית מפני ליצני הדור משורש עמלק, המתלוצצים מהיהודי ומהיהדות ומהמדינה היהודית, ומנסים לקרר רוממותנו וכבודנו, שזוהי כל מטרתם ומגמתם, שעל-ידי זה יעזבו ישראל את אומץ הלב ויוכלו האויבים האכזריים הללו לגזול את ארצנו ואת כבודנו.
בהתגברותנו עליהם, יישאר כבודנו וייעודנו למעלה והרע ייכנע תחת ידינו. וכמו אז בימי מרדכי, כך גם היום ובכל יום, כשיתגבר היהודי וירומם את נפשו כמו שפעל משה רבינו על כלל ישראל בעת המלחמה בעמלק וירים את ידיו - לא רק שלא יוכל הנחש העמלקי בן דורנו להזיק לו, אלא עוד יוסיפו לו כבוד על היותו היהודי הנצחי.
