הטעם האחד הוא, שחודש זה אין בו חגים ואין בו שמחה ואירעו בו מספר צרות לעם ישראל. טעם נוסף הוא על שם המים, כלומר הגשם שהעולם צמא לו ומצפה אליו בחודש זה. מר פירושו טיפת מים כמו הפסוק "הן גויים כמר מדלי" [ישעיהו מ']. טעם נוסף, שבו נתמקד - מבואר בתלמוד ובמדרש שבחודש זה החל המבול ששטף את כל העולם ולקח עמו את כל החיים שהיו, מלבד נח ומשפחתו, והאות שניתנה לחודש זה בתורת הנסתר היא אות "נ".

ישנו לקח חשוב הלמדים מחודש זה, מסמליו ומהמאורעות שאירעו בו. ננסה להרחיב את הדברים: דרשו חז"ל על הפסוק "כי מלאה הארץ חמס" [בראשית ו', י"ג] - "לא נחתם גזר דינם (של דור המבול) אלא על הגזל", שלמרות שהיו שטופים בעריות וזימה, כף המאזניים קרסה דווקא בשל הגזל. פעולת הגזל מבטאת בחז"ל את כוח הנטילה, המבטא את המאוויים הפנימיים של האדם, שהם אנוכיות והסלידה מן החסד.

כמו-כן, פעולה זאת היא סימן לחוסר אמונה ויראת ה', שכן האדם המאמין יודע שפרנסתו קצובה מבורא עולם ואין אדם נוגע במוכן לחברו. הגזלן יש בו משני השורשים הרעים הללו - חוסר אמונה ויראת ה' ואנוכיות (המתבטאת לרוב בשנאת חינם). השחתתם של בני דור המבול הייתה כה גדולה שהקיפה והשחיתה את הבריאה כולה.

לכן הוחלט שהעונש, שהוא למעשה התיקון, יהיה דווקא במבול, וזאת מכיוון שהעולם כולו נצרך ברור מכוח הגזל והנטילה שהוחדר בו עד היסוד, ולכן הציפו המים, המבטאים את החסד וכוח הנתינה שהם האנטיתזה למעשיהם של דור המבול. ולכן גם ארך המבול כארבעים יום שהם כנגד ארבעים סאה - כמות המים של מקווה כשר המטהרים את האדם ובמקרה הנ"ל את העולם מטומאתו. ביארנו את המאורעות והמושגים מלבד האות "נ" (על-פי תורת הסוד) וחיבורה לחודש מר-חשוון. ועתה ננסה לשפוך מעט אור על חיבור לא מובן זה.

פרק קמ"ה בתהילים מסודר לפי הא'-ב', כל האותיות נמצאות בו מלבד האות "נ" ומבואר בתלמוד שדוד המלך החסיר אות זו כי היא מבטאת את המילה נפילה. אך דוד המלך רמז לה בפסוק הבא בהמשך הפרק "סומך ה' לכל הנופלים" וביארו חכמי תורת הנסתר, שמתוך הירידה והנפילה תבוא העלייה, והירידה היא צורך העלייה, ומתוך החורבן תצמח התקומה והישועה. האות "נ" המבטאת נפילה ומסמלת נטילה (גזל), מסמלת אף את כוח הנתינה.

וכאותו זרע הנטמן בקרקע ומיום ליום נרקב יותר ויותר ולבסוף מתוך הריקבון צומח לו עץ נפלא ואדיר ממדים, כך גם בבניין האדם והעולם מתוך החורבן והריקבון זורחת השמש ואור חדש מאיר. המורם מכל האמור - האדם במעשיו יכול לזכך ולהרים על נס את עצמו ואת כל הבריאה ואף יכול להשחית, לחבל ולהרוס.

דור המבול בחרו ללכת אחרי תאוותיהם ורוע ליבם, להשחית עד כדי השחתה גמורה את כל העולם - עד כדי שתיקונם היה - למחוק את הקיים ולבנות עולם חדש! וכן כה נפלא להביט כעת על מהלכיו ודרכי משפטיו של הבורא, כיצד הוא מנהל את עולמו. למרות שלא נגענו אפילו כטיפונת בעומק דרכי משפטו מפאת קוצר המשיג ועומק המושג אך מן המעט שהבנו - שאין מכותיו באות על-מנת להכאיב, אלא כל מעשיו כתרופה והשלמה לחסרונות שיצרנו בבריאה.

בימים קשים אלו, כאשר הכל נראה מתפורר מסביבנו ואנדרלמוסיה בכל מקום, זקוקים אנו לנקודת מבט זו שמתוך החורבן וההרס יצמחו התקומה והישועה, וכאשר נראה שלא ניתן לעשות דבר לשיפור המצב, כה חשוב לדעת שמעשינו הם הם הגורמים לטוב, או חלילה להפך ממנו.