היום הפחד עצמו יצא לרחוב ופגע
בתוך רכבת בחיפה. מעט פצועים, אבל המון פגועים בתחושת ביטחונם ובכוחם הנפשי. כי ככה זה כשיש שלטון הססני, חששני ופחדני. ככה זה כשאין דרך. מהבלבול והתהייה האלו, לוקח הפחד את הכוח לידיים ומשתלט. אחרי זה, לא צריך האויב לעשות כלום. הפחד עצמו כבר עושה את הטרור שלו לבד. רואים פוגע פוטנציאלי בכל מי שהוא בעל חזות מזרחית ולעיתים מגיבים בבהלה, כמו המקרה בקריית אתא, כפי שקרה היום ברכבת חיפה.
"אין לפחוד אלא מהפחד עצמו", אמר פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיאה ה-32 של ארצות הברית וכמה שצדק, הימים האחרונים מלמדים אותנו. הפחד הינו האויב הגדול שלנו כיום, כשהטרור הוא מקרי ופתאומי. כשהעם הוא החזית. כשרבים חוששים לצאת, כשהם מדברים על פחד מן הלא צפוי. ובעיקר - כשמנהיגנו מספרים לנו בכובד ראש מקומם שכולנו חזית.
ומה הם?
כשמנהיגנו המבולבלים מצטטים בדאגה מטרידה את דבריו של מחמוד עבאס ומנהיגי הרוע האחרים ומספרים שהוא משקר. כאילו לא ידענו את זה. לא הגיע הזמן שנשמע משהו יותר אסרטיבי? עוצמתי? מתעלם ממילים משקרות? בוטח בעצמו? לוקח אחריות? מה קורה לנו?
פחד ברחוב
נשים וילדים חוששים לצאת, חוששים לטייל, לצאת לקניות. כנצורים היינו, בעוד ילדים קטנים אחרים, ונשים אחרות יוצאים למשימות הרג. המצב אכן לא פשוט. אבל חשוב מאוד שנדע להבחין בין הפחד לזהירות. כי נכון להיזהר. נכון לא לצאת למקומות שלא חייבים כשהסיכון כרגע קיים. אבל מתוך זהירות ולא מתוך פחד. חשוב שנפנים זאת. הפחד נמצא ויש לגרשו. הפחד הוא מפלצת זוללת כוחות נפש. הפחד הוא מפלצת שככל שהיא גדלה, גדל כוחו של המפחיד המאיים.
"אבו מאזן אמר.."
ובינתיים יושב מחמוד עבאס, מלך המילים, מאחורי מיקרופונים כשהוא נוטף שומן של נהנתנות וארס ומספר על "רצח נער ערבי", אותו נער שיצא לפגוע על-מנת להרוג. כי מחמוד עבאס יודע מה שעדיין אין יודעים כנראה מנהיגנו. המילים מנצחות! אבל האמת היא שרק כשמתייחסים אליהם יותר מדי. לא היום. היום אין זמן.
במקום שנשמע
"מה אמר על כך השר כץ" או אחר, מעדיפה שהשר כץ לא יגיד על כך, רק יודיע שתוגדל הבנייה בירושלים ובכלל.
אין זמן ואין מקום לדיבורי יתר. כשהתותחים רועמים וסכינים נשלפות - צריך להגיב, לא לדבר. כי מסביב תמיד מדברים, תמיד ידברו. אבו מאזן, קרי, אובמה וכל מי שיש לו מאזין. לא אנחנו. אנחנו לא רוצים היום לשמוע. מחר. אולי מחר נקשיב. כשיהיה פה רגוע יותר.
מנהיג צריך לעשות מה שמנהיג צריך לעשות: כי יש מה ללמוד מפוטין. לעשות. אחר-כך לדבר. הסכנות נמצאות, הפחד גדל והמנהיג מתלבט. במקום לספר מה יעשו תוך יממה או שבועות לביתו של מפגע וכדומה, צריך נוהל חרום. פיגוע - הרס. באותו יום ממש. הסכנה למפגע צריכה להיות מיידית וכך יש סיכוי שגם מרתיעה באמת. אל תשאירו לנו את החשש והתהייה ואל תתהו יותר מדי. כי מנהיגות צריכה לעשות מה שמנהיגות צריכה - לדאוג לביטחון העם ולשלומו. אחר-כך תסבירו מה היה.
