אדמת א"י - מכתב לידיד ערבי

אבו דיאב היקר, לפני 500 שנה גירשו הקתולים את הערבים מספרד. אבל הם לא נירדפו. הערבים הללו ניקלטו בכל רחבי האומה הערבית והעולם הערבי.

היהודים, שבאומץ עצום מרדו ב-132 לספירה כנגד האימפרייה הרומית, בגלל שאיפתם לחירות, נילחמו מלחמה אבודה ובאומץ כה רב, עד כי גרמו לרומאים אבידות עצומות. המצביא הרומי של אותה מלחמה, כתב באיגרת לסנט כי ניצח לבסוף לאחר מספר שנים את היהודים, אך לא הוסיף את הסיומת המקובלת והסטנדרטית "לי ולצבאי שלום". אותה גבורה עצומה של היהודים היא שהמיטה עליהם את אסונם, שכן הרומאים, בגלל הסכנה הצבאית היהודית שהומחשה באותה מלחמה, ובגלל אבדותיהם הכבדות, הגלו את היהודים לאירופה ולמזרח.

היהודים, בניגוד למורים ולערבים שהוגלו מספרד, נירדפו בכל מקום שכן היו מיעוט זר, ולא היתה להם את האומה היהודית האדירה הפרוסה על פני טריטוריות ענקיות, כפי שהיה לערבים שגלו מספרד.

מאות שנים נירדפו היהודים, והגויים - אלה שריחמו עליהם, אמרו: "רודפים אתכם כי אתם עם בלי אדמה". היהודים ניסו בכל דרך אפשרית להוכיח את ערכם ולהצטיין בכל תחום שניפתח בפניהם, אך הדבר לא עזר. עם בלי אדמה. במאה ה-14 פתח למשל מלך פולין את אדמתו בפני יהודי גרמנייה (שהוגלו לשם על-ידי הקיסר הרומי אדריאנוס, כאמור, ב-134 לספירה) והזמינם להתיישב בארצו, במגמה שיפתחו אותה בתנופתם ויזמותם. אך כעבור זמן החלו להרדף חלקית אף שם, שהרי הכנסיה שרצתה לחזק את אמונת ההמון מול ההגמוניה החילונית, השתמשה ביהודים כדי להמחיש לעם מעין דוגמה שלילית - האנטי נוצרי - כדי לחזק את אמונתו של הנוצרי. לשם כך חשוב היה לכנסיה להמחיש להמון כי מי שאינו מקבל את ישוע ומתכחש לבשורתו - נענש, הופך לניקלה, והיהודים שימשו דוגמה לכך, והשתדלו בכוח להפוך אותם לניקלים על-מנת להמחיש זאת להמונים.

והרי אתם הערבים מכירים היטב את פגעיה של קנאות דתית נוצרית - טעמתם זאת היטב הן בספרד והן במסעי הצלב, כשהנוצרים טבחו בערבים.

ובכן, היהודים נירדפו כי היו עם בלי אדמה, וגם בגלל גישת הקנאות הנוצרית. לכם הערבים לא היתה מעולם הבעייה הזאת של "עם בלי אדמה" שכן אתם פרוסים בטריטוריות ענק ברחבי הפלנטה הזאת. עירק לבדה היא 250 אלף קמ"ר, ואילו א"י (פלשתינה) היא רק 26 אלף קמ"ר.

בטריטוריה קטנה מאד זאת התיישבו היהודים לאחר שהשתלטו עליה - מתוך תחושה איומה של חוסר ברירה, שהרי 1900 שנה של רדיפות וטבח המחישו להם כמה חשוב שלעם תהיה אדמה משלו וריבונות טריטוריאלית משלו.

עליך להבין שכיום אתם רואים ביהודים מתיישבים זרים, אך היהודים אינם חשים כך.

כל יהודי בישראל לומד את התנ"ך הכתוב בעברית ניפלאה ומובנת מאד (העברית הרי צמחה כאן, בארץ ישראל, ולא השתנתה הרבה במשך אותם 1900 שנה), ובשבילו טיבעי לגמרי שירושלים, חברון, ענתות, בית אל ושאר המרחב הזה הוא שלו. אין התנ"ך כתוב בשפה נימלצת במיוחד ולא מובנת, וישראלי יכול לקרוא את רוב התנ"ך בספונטניות וחופשיות רבה יותר מאשר ערבי את הקוראן, הכתוב בניב שהשתנה מאז בהרבה (בניגוד לעברית) ובשפה נישגבת ולא מדוברת.

אז אנו חשים כאילו חזרנו הביתה, וכל הארץ, עתיקותיה, שמות עריה (האם "בית לחם" זה שם ערבי, או השם העברי הקדום? וכך גם חברון וערים רבות אחרות שאף שמם הערבי לקוח מהשם העברי המקורי) מעידים זאת.

ותחושת האין ברירה - זו הארץ היחידה, קטנה מאד אבל היחידה שיש לנו - מלווה אותו מגיל צעיר.

ואמור אתה, האם תחושת הצדק הטיבעי, לא זועקת ממש, שעם שסבל כה הרבה, ושהביא כה הרבה ברכה לאנושות, ושכאן פעל מפעלים כבירים, לא מגיע לו שיחזור למולדתו ההיסטורית ותהיה לו אדמה משלו?

ולכם יש הלוא טריטוריות כה כבירות.

היהודי בישראל חש שאין לו ברירה, אין הוא יכול שוב לוותר על האדמה, 1900 שנה של סבל ותרומת ענק, ו-3500 שנים של היסטוריה יהודית בהם תרם העם היהודי הקטן תרומה עצומה לתרבות העולם, ו-3 הדתות המונותאיסטיות יצאו ממנו - תומכים בכך. להישאר שוב עם בלי אדמה, אחרי השואה, אחרי מלחמה וקורבנות רבים של 100 שנה פה?

כאילו היית מכריח אדם לעשות איתך הסכם שלום בו הוא כורת את שני רגליו ושני ידיו. לחתוך ולקטוע את הבשר החי. זו היא משמעות הויתור על אדמתנו עבורנו.

אנו רוצים להתפייס עם השכנים, היהודים אינם כיום עם שוחר מלחמות. התרומה היהודית הענקית היא בתחומי המדע והרוח ולא בתחום המלחמה.

ועם זאת השתנו הזמנים. דווקא אותו עם שבמשך מאות שנים פתח את רוחו ושוב לא היה עם של מלחמות וחי מחוץ להיסטוריה בעצם, דווקא אותה רוח יכלה לפתח את העוצמה הצבאית האדירה ביותר שאי פעם ניראתה בפלנטה הזאת. עם עידן המדע והטכנולוגיה, הפך המדע לכלי העיקרי הבונה עוצמה צבאית.

והיהודים הם שפיתחו את הפיזיקה הגרעינית והם שהעניקו לארה"ב בכוח המצאותיהם ופיתוחיהם הטכנולוגיים את פצצת האטום, פצצת המימן, ואף פיתחו את הצוללת הגרעינית האמריקנית.

הפרדוקס המוזר הוא שאפילו גרמניה הפסידה את אפשרויותיה להפוך למעצמה הגמונית בגלל מדיניותה האנטישמית. שכן יהודים גרמנים הם אלה שפיתחו את הטכנולוגיה הגרעינית, ובגלל מדיניותו של היטלר ברחו מגרמניה והיו המקדמים העיקריים של פרוייקט מנהטן האמריקני לפיתוח פצצה גרעינית.

אילו הגרמנים לא היו אנטישמים והיהודים לא היו נאלצים לברוח משם, הרי שצחוק הגורל הוא שאז גרמניה היתה המדינה הראשונה שהיתה משיגה נשק גרעיני, הרבה שנים לפני כל מדינה אחרת, ונעשית לשליטת העולם. הנאצים רצו הגמוניה, אך הפסידו הגמוניה בטוחה במאה אחוז, שמעולם קודם לא עמדה כאפשרות לפני גרמניה, וזאת בגלל השנאה הנאצית ליהודים.

אז הבן, הישראלי אינו יכול לוותר על טריטוריה מארצו. טריטוריה זו, בארץ כה קטנה, היא גם למשמורת הדורות הבאים. ואילו הערבי כן יכול לוותר, יש לו ברירה.

לכן, הישראלי עשוי להציע פיצוי והתפייסות היסטורית. הוא רוצה בכם בתור שכנים. אך אינו יכול לוותר על אדמתו.

ידידה גרמניה שלי בשם מיכאלה, ביקרה השנה בחלקים מפולין שהיו פעם מזרח פרוסייה. הפולנים גירשו משם 7 מיליון גרמנים. ועם זאת היא ענתה לשאלתי שכך זה בהיסטוריה: עמים זוכים בטריטוריות ומאבדים טריטוריות, ואין הגרמנים תובעים עוד את השטחים הנרחבים הללו ואת הנעשה אין להשיב.

והלוא גרמניה היא ארץ אחת, ואף היא מוכנה לוותר על אדמותיה, ואילו לערבים ארצות כה רבות.

והרי הפולנים באמת גירשו מיליוני גרמנים בכוח, מה שהישראלים מעולם לא עשו לערבים בהיקף כזה. היה גרוש, כן, אך לא בהיקפים כאלה.

אז אנו מציעים פיוס ופיצוי. היו אחינו, בואו לבקר בערינו, שתפו איתנו פעולה, היו חברינו הטובים ביותר, אך הבינו שאין אנו יכולים לחתוך את ידינו ורגלינו תמורת שלום איתכם, דהיינו לוותר על טריטוריה.