י"ט בכסלו - חג הגאולה

מהו חג הגאולה, הנחוג מדי שנה ב-י"ט בכסלו? אכן כידוע זה חגם של חסידי חב"ד. אבל בשנים האחרונות, החגיגות התרחבו לכל חלקי הארץ, ולא רק חב"דניקים משתתפים בשמחה האדירה, המתפרסת כבר למשך שבוע שלם, יום אחר יום.

חג הגאולה נחגג לזכר שחרורו מהכלא של הרב שניאור זלמן מלאדי שנולד בשנת ה'תק"ה (1745 בליאזני במחוז ויטבסק בבלארוס) מייסד חסידות חב"ד, ודור שביעי למהר"ל מפראג. הרבי יצא מהכלא הרוסי בשנת תקנ"ט 1798. על השמחים בשמחת גאולתו אמר הרבי: "מי שישמח בשמחתי- אוציאנו מן המיצר אל המרחב". שם הרבי שניאור בא מתוך היותו גדול בתורת הנגלה ובתורת הנסתר - שני אורות. בניו נקראו שניאורסון או שניאורסעהן, בבחינת הבן שאחריו.

תורת החסידות זו שחרתה על דגלה את העבודה מתוך שמחה, עוררה הד בכל רחבי תבל. קיבוצי יהודים במדינות שלמות נמשכו אליה והחלו לנהוג לפי רוחה של שיטת החסידות. עם התרחבותה של החסידות, התעוררה בתקופה ההיא תנועה נגדית שנלחמה בתוקף בעצם קיומה של החסידות - דרכיה, תורתה ושיטתה. המאבק היה חריף ומלא חרמות, אך לפחות בתחילה התרכז בתוככי העם מבלי לערב את השלטון. בשנת תקל"ג נסתלק המגיד הגדול ממעזריטש והמאבק נגד החסידות עוד יותר גבר. באותה תקופה חלו תמורות פוליטיות, במהלכן עברו חלקים משטחי פולין לשליטת רוסיה ששלטה ביד קשה, תוך התערבות בחיי נתיניה. המתנגדים לחסידות ניצלו עובדה זו ומיהרו להגיש לשלטונות הרוסיים, כתב הלשנה כנגד הרבי וחסידיו, ובכך להעביר את המאבק המר בחסידות לידי הממשלה הרוסית. (דבר אסור ע"פ ההלכה - בהיותו "פניה לערכאות").

לביצוע ההלשנה התנדב רב העיר פינסק, שנסע לפטרבורג במטרה להלשין על הרבי כשהוא בא כבר עם כתב המלשינות: הרבי הוא מורד במלך רוסיה, שולח שוחד לסולטאן העותמני על-מנת לקבל סיוע כדי למרוד במלכות, שהיו העותמנים יריבי רוסיה הצארית (הרבי נהג לשלוח כספים אל ארץ ישראל כדי לעזור ליהודי הארץ שהיו בשפל כלכלי, וארץ ישראל הייתה אז בשליטת הסולטן). הממשלה האמינה לתלונות ושלחה חיילים חמושים כדי לעצור את הרבי, ולהביאו לחקירה.

יהודי מקומי הזהיר את הרבי מהעומד לקרות ושידל אותו לברוח. כאשר הגיעו כוחות הקיסר ולא מצאו את הרבי, הודיעו כי העיר כולה תיחרב, אך התושבים גילו מסירות נפש ולא פצו פה. הרבי החליט להסגיר עצמו, הוא נאסר בשלשלאות ברזל, ונלקח למעצר במרכבה שחורה שיועדה למורדים במלכות.

השמועה על מעצר הרבי, הביאה לאבל, תענית ובכי בקרב החסידים והם החליטו ששליח מיוחד יסייע למשפחה שנותרה ללא פרנסה, ואנשים המומחים בחוקי המדינה, ייסעו לפטרבורג לחקור על מה נאסר.

הרבי כבר בדרכו למעצר הדהים את סוהריו. בדרך לעיר הבירה, ביקש הרבי לעצור את המרכבה ולשבות, עקב השבת המתקרבת. הם גיחכו והמשיכו בנסיעה, ואז באופן פלאי, נשברו צירי העגלה. עצרו לתקן וכשסיימו, נפל לפתע הסוס ומת. הם הבינו כי משמיים עוזרים והסכימו לעצור, ולהמשיך בצאת השבת. היעד היה - מבצר על המים באמצע נהר הדנובה. לצורך חקירות נלקח הרבי אל בית כלא אחר בסירה מיוחדת. לילה אחד במהלך שיוט הסירה לכלא המרכזי, ביקש הרבי לעצור את הסירה לדקות ספורות שיוכל לקדש את הלבנה. החייל סירב לבקשה, ולתדהמתו הסירה נעצרה והחייל גילה שאין בכוחו להשיטה. לאחר שאמר הרבי את המזמור הקודם לברכת הלבנה,ו"שחרר" את הסירה, גם סיפור זה התפרסם ברבים. שרים בממשלה הגיעו לחזות ברבי ששמע סגולותיו עשו להם כנפיים. הם העבירו חוות דעת לקיסר וזה החליט לבקר בכבודו ובעצמו.

כאשר נכנס בתחפושת של חוקר רגיל, ברכו הרבי בברכה הנאמרת בראיית פני מלך שאינו יהודי. שאל המלך: "למה תחלוק לי כבוד זה, והנני חוקר רגיל".

השיב הרבי: "אתה הינך הקיסר! המלכות בעולם דומה למלכות הקב"ה וליראתו. בבואך חשתי פחד גדול, שלא הרגשתי בביאת אחד השרים.
הקיסר הבין שהרבי הוא איש קדוש, אך אפילו הוא לא יכול היה להוציאו ממאסרו בטרם יסתיים ההליך המש]פטי. בינתיים הרבי בכילאו לא אכל מאומה והסוהרים חשבו שהוא שובת רעב ולא ידעו כי הסיבה הייתה כמובן - הכשרות. הם חששו כי הרבי יביא על עצמו חולי קשה והחליטו לספק לו מזון מאחד מחסידיו.

שר הכלא שלח לאחד החסידים העשירים בקשה למאכל, בלי לנקוב למי זה מיועד. החסיד הגניב פתק קטן, ושאל, מי האוכל? והרבי ענה וכתב את שמו, וכשבאו להחזיר הכלים, שמח החסיד כי כעת נודע שהרבי בחיים.

הגיע יום המשפט. והשופטים הציגו לרבי שאלות: מדוע הוא שולח כספים לארץ ישראל, מדוע מחנך לאריכות בתפילה, מדוע מגלה את סודות התורה ? הרבי ענה בצורה מעוררת התפעלות, לא השמיץ את מתנגדיו, ענה למשל על אריכות התפילה בהסבר - שישנם שני סוגי נשמות" אלה השייכות יותר ללימוד התורה ואלה השייכות יותר לתפילה". אלה ש'תורתן אומנותן' אינם עוצרים את הלימוד אפילו למטרת תפילה, אלא היו מתפללים פעם בשלושים יום וגם אז מקצרים. ויש המקדישים תשע שעות מיומם לתפילה, ומתי הם לומדים? היות שהם חסידים תורתם משתמרת. הרבי השיב על כל השאלות ונותרה אחת אחרונה. מה היא כוונתו של הרבי בסיום פרקו הראשון בספר התניא? הרבי שתק וחייך, והם לא דחקו בו כי הבינו שמדובר בסוד כמוס. (בספר התניא מביא האדמו"ר הזקן את דברי הגמרא במסכת בבא בתרא דף י' עמ' ב' על הפסוק 'וחסד לאומים חטאת - שכל צדקה וחסד שאומות העולם עושין אינו אלא להתייהר).

השאלות והתשובות הגיעו לסנאט לבדיקה, ושם נוכחו בליבו ובחוכמתו הנפלאה של הרבי. השמועות כי הרבי עומד להשתחרר, הגיעו למתנגדים והם ניסו להתנכל. אך ביום שישי ט"ו כסלו נודע שביום רביעי יצא פסק הדין הסופי והרבי יצא לחרות. ביום שלישי י"ט בכסלו, בעוד הרבי יושב בחדר כלאו ואומר תהילים, בדיוק כאשר הגיע לפסוק "פדה בשלום נפשי" הגיעו שליחי בית המשפט לבשרו שיצא זכאי בדינו והוא משוחרר.

גלי השמחה הקיפו את כל הארץ ובכל מקום חגגו את שחרור הרבי בריקודים והודיה לקב"ה. יום י"ט בכסלו חל בהשגחה פרטית ביום ההילולא (יום השנה לפטירת) רבו הגדול הרב ממזעריטש ומאז נשאר חוק לדורות לעשות את יום י"ט בכסלו ליום טוב ומשתה ושמחה. דבר לא נגרע מעבודת הפצת מעיינות החסידות, אלא להפך, הולך ומוסיף.