נשיא על הכוונת, תרתי משמע

אש בכינון ישיר כלפי נשיא המדינה. זו מטפורה, לעת עתה. הנשיא ריבלין נמצא תחת מתקפה איומה של גורמי ימין, עד כדי דה-לגיטימציה ההופכת אותו לבלתי ראוי לכהן בתפקיד. לדידי הימין, ריבלין חצה את הגבול שסומן על-ידי אדוני הארץ ובעליה, מלח הארץ והדובדבן שבקצפת. הנלחמים בעוז נגד חרם על מוצרים המיוצרים בשטחים קוראים לנשיא להחרים, לבזות, להדיר, כמיטב המסורת האירופית כלפי המתנחלים. אין סתירה: להם מותר. הנשיא חייב לבצע את הוראותיהם. אחלה דמוקרטיה. ישנם שווים יותר ושווין פחות.

הגאות הגיעה לשיאה בעקבות השתתפות הנשיא בכנס עיתון הארץ בארה"ב בו משתתפים אנשי "שוברים שתיקה". בעיני הימין וגם ציבורים אחרים בארץ, אנשי "שוברים שתיקה" הם בוגדים, אויבי העם היהודי, וכד'. כך מביאים בפני הקורא הישראלי "עובדות" שיש בהן כדי להצדיק את הטענות: "הארגונים שמונה "אם תרצו" הם שוברים שתיקה, בצלם, עדאלה, יש דין, המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח, הוועד הציבורי נגד עינויים, רופאים למען זכויות אדם, רבנים למען זכויות אדם, גישה, במקום, מחסום ווטש, שיחה מקומית 972, עיר עמים, הוועד נגד הריסות בתים, זוכרות, קואליציית נשים למען שלום, מי מרוויח מהכיבוש, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל וקו לעובד" (ישראל היום, 14.12.15).

היות ולא זו הסוגיה העיקרית במאמר, נחזור לחיבור שבין השתתפות הנשיא ריבלין בוועידת עיתון הארץ בארה"ב לבין הארגונים מתקפת הימין. הציטוט מעיתון ישראל היום נועד כדי להצדיק את המתקפה על הנשיא. הרי ברור לכל שהאירוע המדובר אינו שייך לארגונים הנמנים על-ידי "אם תרצו" אלא הוא אירוע של עיתון הארץ. מטרת העל של התוקפים היא עיתון הארץ ומסע הדה-לגיטימציה שלו. זו הסיבה שהנשיא אשר החליט להשתתף בוועידה של עיתון חוקי ולגיטימי בישראל, גם אם לא מסכימים עם הקו שלו, עם מסריו, כד', אמר בריש גלי שהוא מעולם לא הזדהה עם מאמרי המערכת של העיתון אותו הוא קורא 70 שנה. זו הסיבה לזעמם של הימנים, היינו תפיסת עולמו של ריבלין המכילה את העובדה שעיתון הפועל במסגרת החוק, הוא לגיטימי. זו הסיבה להשתתפותו בכנס ולא העובדה שהיו בו נציגים של "שוברים שתיקה". אומר זאת בצורה מפורשת: איני נמנה עם אלה התומכים בארגונים המחפשים את הסיוע בחו"ל למאבקים פנימיים בישראל.

איני מזדהה ולו עם מעט ממה שאנשי "שוברים שתיקה" טוענים. מכאן ועד לקריאה להחרים את וועידת עיתון הארץ, הדרך ארוכה מאוד. אוסיף עוד פרט שהזכרתיו באחד המאמרים שפורסמתי באתר זה: מסיבות כאלה ואחרות, גם אנוכי מוחרם על-ידי עיתון הארץ למרות שתקופה ארוכה כתבתי בו. החליט מי שהחליט שמאמרי לא יפורסמו. לכאורה הייתי צריך לחזק את אלה המבקשים להחרים את העיתון ואת הוועידה שלו ולמתוח ביקורת על הנשיא ריבלין על השתתפותו. לא, לא אעשה זאת משום שאני סבור שלעיתון הארץ יש זכות קיום, זכות לדגול באידיאולוגיה כזו או אחרת, כל אימת שאין עבירה על החוק. מכאן שהשתתפות הנישא ריבלין בוועידה של העיתון בהחלט מתקבלת על הדעת.

מותר גם לנסות תרגיל אינטלקטואלי: נניח שהנשיא היה דוגל בהחרמה של כל אלה הפוגעים בחיילי צה"ל, מן שמאל ומן הימין. הנה כמה דוגמאות שלוקטו מתוך כלי התקשורת באשר ל"אהבתם" של אנשי ימין כלפי צה"ל: לימות קשה של מתנחלים נגד צה"ל נגמרה הלילה בשני קצינים בכירים פצועים קל. כ-300 מתנחלים, חלקם רעולי פנים, התפרעו הלילה בכביש 55, סמוך למאחז רמת גלעד, בעקבות חשש שיפונה. הם חסמו את הכביש, יידו אבנים לעבר כלי רכב פלשתינים, ואף תקפו את רכבו של מפקד חטיבת אפרים. הפעילים פתחו את דלת הג'יפ שבו נסע הקצין, השליכו אבנים לתוכו וכך פצעו את המח"ט וסגנו באורח קל מאוד..."צה"ל מצפה שהרבנים וראשי מועצת יש"ע יגנו בכל תוקף את ההתנהגות החמורה הזו", נמסר מדובר צה"ל בתגובה לאירועים. "צה"ל רואה בחומרה רבה מעשים אלו אשר מכוונים נגדו ונגד חייליו, ומסיטים אותו מעיסוק במשימתו העיקרית - הגנה על אזרחי ותושבי המדינה. צה"ל כפוף להוראות ולהנחיות הדרג המדיני, ימשיך לאכוף את החוק במרחב יהודה ושומרון בשיתוף מחוז שומרון ויהודה של משטרת ישראל והמנהל האזרחי, ולא יירתע מכל אלימות שתופנה כלפי חייליו" (ynet, 13.12.11). אם מישהו יכול להזכיר לי אירועים דומים בהם אנשי שמאל נהגו באותה הצורה, אודה בחפץ לב. והנה עוד ציטוט: "העימותים בבית אל והעלייה לשא-נור מפלגים את הקואליציה. "נעשה פה מעשה פזיז ומיותר", אמר בנט. גם שרים אחרים תקפו את יעלון. שר הביטחון: לא אתן יד להפקרות. פג האולטימטום לפעילי הימין שחזרו לשא-נור".

השר בנט וח"כים מן הימין נתנו גיבוי מלא למתנחלים אשר פגעו קשות בחיילי צה"ל, השפילו חיילים וקיללו אותם. אירועים מסוג זה ניתן לציין לאלפים. כן לאלפים. על-פי אותו ההיגיון של אלה הטוענים נגד אנשי "שוברים שתיקה" הפועלים נגד חיילי צה"ל, ניתן לטעון גם נגד אנשי ההתנחלויות הנוהגים באלימות קשה נגד חיילי צה"ל. אז הנשיא ריבלין צריך להחרים אותם, צריך להדיר את רגליו מאירועים המזוהים עם הימין? אגב, שר הביטחון של ישראל, משה יעלון, גם הוא נמצא תחת מתקפה קשה של אנשי הימין משום שהוא אינו מיישם את מדיניותם. גם עליו להחרים אירועים של אנשי הימין?

נחזור אל הנשיא ריבלין והאירוע בארה"ב. הנשיא נהג בדיוק לפי הכללים המקובלים במשטר דמוקרטי. מעשיהם של אנשי "שוברים שתיקה" ראויים לכל גינוי, אך האירוע לא היה של הארגון המושמץ אלא של עיתון הארץ. גם הסרת הדגל ישראל מעל הבמה כאשר הבכיר הפלשתני, עריקאת, נאם, בין אם זו הייתה דרישתו ובין אם יוזמת המארגנים, אינה ראויה כלל. מכאן ועד המתקפה על נשיא המדינה על השתתפותו בכנס, הדרך ארוכה מאוד.