בחלק מקהילות ישראל נהגו שכאשר מגיעים לסוף החומש קוראים כולם ביחד: חזק חזק ונתחזק. השבוע אנו מסיימים את חומש בראשית, החומש הראשון מחמשת חומשי תורה, חומש האבות והיסודות, יסודות העולם ויסודות האומה. קריאה זו מקבלת משנה תוקף דווקא בסוף חומש בראשית, אולי יותר מכל שאר החומשים.

בפרשתנו "ויחי", מסופר שיעקב אבינו נפטר, גם יוסף וכל אחיו נפטרו, ובכך תמה תקופת האבות המופלאה. המשפחה הגדולה מוצאת את עצמה בארץ זרה ללא מנהיג ורועה, ונאום הפרידה של יוסף שולח רמזים מעוררי חשש לקראת העתיד הלוטה בערפל. לכולם ברור שמה שהיה עד עכשיו עומד להשתנות, אנו עוברים מתקופה אחת לתקופה אחרת.

לכל תקופה יש את המאפיינים שלה, את האתגרים והמורכבויות שלה. ההתמודדויות שלנו לא דומות כלל וכלל להתמודדויות של הורינו ולא לאלה של ילדינו. השלב הקשה ביותר הוא שלב המעבר, כשהשלב הקודם עוד לא הסתיים לגמרי והשלב הבא עוד לא הגיע. אנו מרגישים קצת תלושים, ולכן דווקא אז אנו קוראים בקול: חזק חזק ונתחזק!

דווקא אז אנו מתעוררים ומזכירים לעצמנו שלנפש לוקח זמן להתרגל לדפוסי התנהגות וחשיבה חדשים ולנו יש את הכוח והאומץ להתקדם ולחולל שינויים, להתקדם ולעבור לשלב הבא. הבהלה והפחד לא יוסיפו במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב אף יהרסו וישאירו פצעים מדממים וצלקות.

חיי הזוגיות והמשפחה מלאים ברגעי מעבר שכאלה; מחברים לזוג נשוי, מזוג להורים, מהורים לילדים קטנים, להורים לבני גיל העשרה, מהורים לסבים וסבתות, מבית שוקק, תוסס ופעיל לבית שקט וריק. עלינו לאזור את כל כוחותינו, להוסיף אומץ, להישיר מבט ולהתחזק באמונה גדולה שיש לנו את הכוח להתמודד ולצלוח את האתגרים בהצלחה.