דוח העוני שהתפרסם לאחרונה עורר סערה בתקשורת, אומנם לשיח החברתי שלנו הוא פחות הגיע, אולי זה המצב הביטחוני הלחוץ והפיגועים מכל עבר שמסיחים את דעתנו, אך גם בעבר לא הייתה התקוממות כנגד מצב העוני שבמדינה.
ישנה תפיסה שדוח העוני קשור רק לשכבות החלשות, גם בתקופה הזו ש"מעמד הביניים" נשחק ושוקע אל מעבר לקו אנו מתעלמים מבעיית העוני בשיטתיות, מסתכלים על עצמנו ורק דואגים איך נגמור את החודש, מבלי לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה השלמה.
קו העוני לשנת 2014 מוגדר כ-2,461 שקלים לנפש. בואו ננסה שנייה לדמיין את זה על עצמנו. אם לך הקורא היה מוקצב 2,500 שקלים לחודש (שלפי דוח העוני אינו נחשב עני) איך היית שורד?
צריך גם לקחת בחשבון שמתוך הסכום הזה אמורים לשלם על קורת גג ומזון, זאת כשלעצמה משימה בלתי אפשרית ועוד לא הגענו למותרות כמו מעיל לחורף ותרופות. הדבר הוא אבסורד, כי כולנו יודעים שבסכום זה אין לך סיכוי לסגור את החודש. אני מנסה להבין מדוע ככה נמדד העוני בישראל, איך יכול גם שהוא לא משקף כמו שצריך את המציאות והפערים החברתיים, אנו עדיין במקומות האחרונים ב-
OECD.
דוח העוני האלטרנטיבי של עמותת לתת שטוען כנגד דוח העוני של הביטוח הלאומי מסתכל על נתונים שונים לגמרי. הוא אינו מגדיר את קו העוני לפי כסף לנפש, אלא בעזרת מחקרים ושאלונים של משפחות הנתמכות בעמותות שונות ומציג מציאות קודרת מאוד כ-36% מהנתמכים חוששים שיאבדו את ביתם, כ-94% מהקשישים הנתמכים העידו שהקצבה שמקבלים אינה מספיקה להם לחיות בכבוד, כ-36% מילדי הנתמכים נאלצים לעבוד ולסייע לכלכלת הבית, וכ-31.6% מהאוכלוסייה בישראל 2014 חיה בעוני.
יותר ויותר משפחות מצטרפות למעגל העוני. אפילו משפחות בהן שני בני הזוג עובדים. ישנה דעה רווחת שכל עוד אנו עובדים, איננו מתחת לקו העוני. לפי דוח העוני ב-2014 נרשמה עלייה במספרן של המשפחות העובדות המוגדרות עניות - מ-12.5% ל-13.1%. לפי הדוח האלטרנטיבי, כ-50% מנתמכי הסיוע, עובדים ועדיין חיים בעוני חמור.
אחת העוולות הגדולות שיכולות להיגרם לאדם היא לשלול ממנו את הזכות להתקיים בכבוד, וכאשר משפחה שבה שני בני-הזוג עובדים עדיין נחשבת ענייה דורשת מאיתנו וגם מנבחרי הציבור שלנו בדיקה לאיך הגענו לכאן ויותר חשוב מה עושים.
אז באמת באותה שעה שעמלו על דוח העוני והדוח האלטרנטיבי, נבחרי הציבור שלנו עמלו גם הם, בעיקר על הגדלת המשכורת האישית שלהן והצביעו בעד חוק להעלאת שכרם. ואם לא מספיק בכך, לאחר פרסום דוח העוני, נרשמה ההערה מלאת הרגישות של סגן יו"ר הכנסת ח"כ
בצלאל סמוטריץ' שאמר: "יש לי חמישה ילדים, ואני לא חושב ששניים מהם עניים". הוסיף ואמר: "אין כאן אף אחד שמת מרעב או מקור ברחובות". כשנבחרי הציבור שלנו מדברים כך, אין ספק למה איבדו את אמון הציבור.
אותו ציבור מוצא עצמו מקבל את המענה מעמותות פרטיות המסייעות להתנהלות כלכלית תקינה כמו "פעמונים", "מקימי" וארגוני חסד כמו "לתת", "פתחון לב" וכו'. עמותות אלו עושות אכן חסד גדול,
אך האם אין זה מקומה של המדינה לדאוג לשכבות החלשות שלה ולא להסתמך על עמותות פרטיות ועל רגישותם של האזרחים, שבעצמם נלחמים במלחמה היומיומית של הישרדות כלכלית. והאם ההתעסקות בזה כמלחמה הפרטית שלנו ולא כבעיה חברתית מקרבת גם אותנו אל מתחת לקו העוני?
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
