שנת 2015, הננעלת היום, הייתה, בסיכומו של דבר, שנה טראומטית מאוד לעולם. עד כדי כך הגיעו הדברים, שבאתרים רבים על פני הגלובוס היא מותירה אחריה פצעים פתוחים המסרבים להגליד. החמור שבהם הוא גל הטרור המוסלמי-רצחני, שבינתיים איננו בר-הדברה, וגובה קורבנות על ימין ועל שמאל. הוא בגדר סרטן השולח זרועות, פועל בלי חשבון וללא שום גבולות. רגע הוא פה ורגע הוא שם, ואין שום רופא שיתעמת עם הנגע. יעדו, למרבה הצער, אחד: להכשיר עולם איסלמיסטי בלבד.
כך או אחרת, לא הצליח גל הטרור העכור הזה לפסוח על ישראל. שנת 2015 הפכה את המדינה לקורבן של אינתיפאדה שלישית. שלא בדומה לשתי האינתיפאדות הקודמות - אמורים הפעם הדברים באינתיפאדת-יחידים, ספונטנית ולא-מאורגנת, כשאת הטון בה נותנים בני-נוער, ובהם מספר לא-מבוטל של נערות. באינתיפאדה הזו משמשים סכינים כתחליף לכלי-נשק חמים, שבהם דוקרים כל יהודי הניצב על הדרך. ומלבד הסכין השלופה - יש גם נשק נוסף: מכונית לדריסת הקורבן, שעימה שועטים במזיד לעברו.
מרקל וביבי
אבל, יותר מכל אחד אחר, הייתה זו קנצלר-גרמניה, אנגלה מרקל, שהטביעה את חותמה המרשים על שנת 2015 החולפת. לזכותה נזקפת קליטתם של המוני הפליטים המוסלמים ממדינות ערב באירופה. בעוד מנהיגי מדינות אחרות ביבשת הסתייגו מצורת הקליטה המאסיבית - התעקשה אנגלה מרקל על ביצועו של הצעד ההומאני הזה, חרף היותו כרוך לא רק בנכונות לוויתורים כלכליים מפליגים מצד הקולטים, אלא גם בסיכונים בטיחותיים לא-מבוטלים שהסכימו ליטול על כתפיהם.
בישראל, לעומת זאת, היה זה, ללא ספק, ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שהותיר יותר מכל ישראלי אחר את רישומו הגדול על שנת 2015. בשנה החולפת הצליח ביבי לבצר, סופית, את מעמדו כשליט הדומיננטי והכל-יכול, ללא מתחרה, הן של הליכוד והן של המדינה. באין לו מחליף עתידי - הוא חולש כיום על משרדי הממשלה המרכזיים, על התקשורת, ועל מינויים של אנשי-שלומו ואמונו למשרות-מפתח רגישות, שמובטח כי נושאיהן יסורו בכל עת למרותו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
