נאמנותם של ערביי ישראל

מסע ההרג של המחבל-הרוצח מערערה בלב תל אביב עלול, אולי, להעמיד במבחן את יחסי היהודים והערבים במדינה. בתור שכזה הוא יציף, מן הסתם, פחדים הדדיים, שבעטיים רק יתגבר מעקבם של המשטרה והשב"כ אחר חשודים פוטנציאליים בפעולות של טרור.

גם אם ביקש המחבל-הרוצח מערערה לערער את יחסי הקיום התקינים בין הערבים והיהודים במדינה - מלאכתו, מן הסתם, לא נשאה פרי. אחרי ככלות הכל, מייחלים תושבי כפרו - יותר מכל אחד אחר במדינה - לתפיסתו המהירה בידי כוחות הביטחון. הכתם התדמיתי שהוא המיט עליהם, כמו על ערביי ישראל בכללם, מהווה עבורם מכה אנושה.

אסור לשכוח שנשאת מלחם הוא, בסך-הכל, הערבי הישראלי השלישי שנתפס על חם בביצוע טרור אנטי-יהודי. אין, משום כך, כל מקום להקיש ממנו על כלל ערביי-ישראל, שברובם המכריע לא רק מסתייגים מהמעשה הנפשע של בן-עדתם - הם גם תובעים למצות עימו את הדין, כדי שחלילה וחס לא יומט עליהם קלונו.

מידע בלעדי

מי שלמרות זאת עדיין מפקפק בכנות כוונות המיעוט הערבי, מוזמן להשית את ליבו אל אבי הרוצח עצמו - מתנדב נאמן של משטרת-ישראל במרוצת שלושה עשורים מלאים - שהיה היחידי שדאג ליידע את כוחות הביטחון על כך שבנו הוא זה שביצע את המעשה הנפשע.

אלמלא הסגרת המידע הבלעדי והחיוני הזה - לא מן הנמנע שמסע ההרג המצמרר היה נותר גם להבא כפרשיה עלומה.אין לכן ספק שיש משום עידוד וקרן-אור בשיתוף הפעולה המסור של האב ושל בני-משפחתו האחרים עם משטרת-ישראל. במציאות המרה שבה אנו מצויים - זה בהחלט משהו שאין לזלזל בו.

בשורה התחתונה ראוי להודות שבינתיים אין ערביי ישראל מאכזבים אותנו בהתמודדותם הקשה והאכזרית עם הקונפליקט שבין נאמנותם לעם הפלשתיני לבין נאמנותם למדינת ישראל. זו בהחלט תעודת-כבוד נכבדה עבורם.