ספרות ילדים אינה מכוונת רק לילדים, זאת כולנו יודעים. גם כשהספר מכוון לילדים בני גיל מסוים, יש בנשמה של הסיפורים אותות שנוגעים בלבו של כל מבוגר שקורא זאת.
מי שקורא בספריו החדשים של עמנואל בן סבו, חש שהוא קורא ספרות טובה מבחינה אמנותית, ובד בבד היא ספרות שערכים חינוכיים מובלעים בה. לספרים של בן סבו יש מסרים, יש כיוון ערכי מובהק.
בשלושת ספריו הקודמים - "מי עזר לאיש המוזר?, "הבית ברחוב יהושע", "נריה האביר על הסוס הכביר" - מצאנו גישה יותר חברתית, ניסיון להאיר תופעות חברתיות, התמודדות עם דילמות אנושיות, עם משאלות שקשה להגשים. דבר אחד מייחד את בן סבו: הוא מבקש להאיר את עיני הילד, את נקודת המבט שלו, את הדרך שבה הוא מבין את המציאות.
יש ספרי ילדים שאינם נוגעים רק בדרך, שבה הילד רואה את העולם, בדרך שבה הספר מציג בעיות ודילמות בקשר בין ילדים לחבריהם או בין ילדיהם למשפחתם. יש ספרי ילדים, שמבקשים לחשוף את הילדים ללבטים, למצוקה חברתית, לדרך שבה החברה מטפלת במה שנחשב לשונה, לזר, לתופעה שאינה נחשבת כחלק מן השגרה.
בספריו הקודמים אכן בחר להציג תופעות חברתיות, דילמות בחיי ילדים, שאלות שאולי נמצאות מעבר לטריטוריה המקובלת. הפעם בחר בן סבו להציג מקומות התרחשות, שבהם מתמודד הילד עם הרצון לבטא את מקומו המיוחד בדרמה האנושית:
שניים מן הספרים מתמודדים עם תופעות מעולם חיי האמונה. "חולצה לבנה להכניס - זה מכעיס" מתמודד עם האווירה המיוחדת של השבת, עם ההכרח לשמור על צביון מיוחד, להתלבש בצורה שונה מאשר בשגרה ובימי החול.
בסיפור "הנרות שרעדו" אנו נסחפים לימי השואה, והגיבור הילד רותם עצמו למשימה יהודית בעולם זר ועוין, להשיג נרות שבת. לשמח את יושבי המחנה המבקשים להרגיש את ההשראה המיוחדת של אור השבת. סיפור שכולו דרמה סוחפת, מצמררת, והמסר שעובר בין דפי הסיפור הוא, שאור נרות השבת מחייה את הנפש. כל זה נשאב מן התפיסה היהודית, שבשבת יש אור מיוחד, יש נשמה יתרה.
בשני הספרים האחרים, אנו צוללים למשאלות נסתרות של ילדים המנסים לממש את רצונם. בסיפור "אפשר לנגן מחר" - הנה לנו דרכו של שלומי הילד לממש את עצמו דרך הנגינה, את השאיפה לנגן את "ריקוד ליל הכדים". הדרך לא קלה, יש תמיד מהמורות בדרך, אבל הלב שכה רוצה יצירה והשראה ונשמה יתרה, יודע למלא עצמו בשמחה פנימית.
בסיפור "האישון לא רוצה לישון" - סיפורה של טליה הקטנה שאמה מנסה להרדים אותה, ויש רגע שבו עיניה של האימא נעצמות, ודווקא טליה מתעוררת מחדש. הדינאמיקה של האם והבת סוחפת, מרתקת. בכל הסיפורים יודע עמנואל בן סבו להציג בעיות אוניברסאליות שמטרידות עולמם של ילדים וגברים - והשיח סביב הדילמות מאיר דברים מחדש.
ספריו החדשים של בן סבו קרובים יותר לספר שכתב בעבר: "נריה האביר והסוס הכביר" - דרך הדמיון שמושכת את לב הילדים. באותו ספר עקבנו אחר דרכו של ילד לצאת מן המעגל הצר, מן המציאות האפורה. לעופף מעבר למציאות, לשוטט בעולם הדמיון - מעין דרך להיחלץ מן הכבלים של השגרה הלא קלה. הספר בוחן את היכולת לפרוץ את העולם הצר באמצעות החוש הנוסף שלנו, היצירתיות, היכולת לברוא מציאות אחרת.
מעבר לספרים של בן סבו, שהספרים האלה בעצם עוסקים בכל הנושאים החשובים ביותר בחיי הילדים: הספרים מטפלים במערכת יחסים בין הורים לילדים, בשאיפה של ילד לגלות את המיוחד שבו, להוכיח גבורה רוחנית, לממש את עצמו. במלים פשוטות: בן סבו פורש לפנינו עולם של רגשות, צרכים של ילדים.
לעמנואל בן סבו יש יכולת מיוחדת להרגיש את נקודת המבט של הילד, וכמי שכיהן שנים רבות מנהל חינוכי בפנימייה הוא בוודאי מכיר את
העולם הזה, את עושר החוויות, את המצוקות, את הזוויות הנידחות שנדחקות לפעמים מן הספרות המקובלת.
הסיפורים שוזרים לפנינו חוטי עלילה, פרקי התרחשות, והמספר יודע לטפטף בין השיטין ערכים חינוכיים. הקוראים מבינים בין השיטין, קולטים את גוני-הרגשות בין פרקי הדיאלוגים, בין המפנים בתוך העלילה.
עמנואל בן סבו, אינו חושש לצייר גם מצבים קשים, וכך הסיפור על הילד שמנסה במחנה עוין להשיג נרות שבת. כל זה במציאות של חיים בגטו, בתנאים של חרדה ורדיפות.
ספריו של עמנואל בן סבו מספרים על בעיות אמיתיות ומספרים על משאלות כמוסות, שמבקשות נתיב להתגבר על הבעיות האמיתיות. כשאתה קורא בספריו של עמנואל אתה שואל את עצמך: מה שליחותו של סופר לילדים, מה המסר שהוא אמור להעביר כמבוגר, האם יוכל באמת להעביר את ניסיון חייו? כיצד יעביר מסרים קשים על מציאות קשה?
עמנואל בן סבו כמו אומר לנו - תנו לי להכיר לכם ילדים ממציאות אחרת, תנו לי לחשוף בפניכם את הבעיות שלהם, את דרכם להתמודד עם המציאות. כך חושף הוא אותנו במציאות של רצון לשמור על הזהות היהודית בימי השואה והגטו, לחוויות של ילדים בבית הכנסת, לעולם הדמיון של ילד שרוצה לנגן ולממש את עצמו.
עמנואל בן סבו קיבל לאחרונה אות מיוחד מאגודת הסופרים העברים. אות קסת הזהב, על הדרך שלו לקרב ילדים לעולם הספרות. כמנהל חינוכי תרם למפגשים של ילדי הפנימייה עם סופרים מרחבי הארץ, וכל זאת כדי לחזק בהם את היופי שיש במבע החוויתי, מבע שיש בו להאיר להם את עולמם שלהם, לסייע להם להבין את המציאות אחרת.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
