ספינים ורטוריקה לא ישנו מציאות

המציאות הישראלית מורכבת למדי. באמצעותם של ספינים תקשורתיים, ניפוח אירועים עד בלי די, רטוריקה פוליטית זולה, המציאות לא תשונה ולא תשתנה. דרכה של הממשלה הנוכחית אומצה על-ידי מרבית הציבורי הישראלי. יש להכיר בכך, להשלים עם עובדות אלה, ומכאן להתחיל את המלחמה הפוליטית. אין קיצורי דרך. אין כל סיכוי לשנות את המצב או את האלקטורט בישראל על-ידי היגררות אחר תעמולה זולה.

עשרה חודשים מאז כינונה של הממשלה הנוכחית, חבריה ותומכיה הפוליטיים בכנסת נהנים מחופש פעולה מוחלט, אפילו מן הלוקסוס לא לעשות כלום. ואם נדייק עוד יותר, ממשלת ישראל הנוכחית דרדרה את ישראל עוד יותר אל עבר חשכת ימי הביניים אותה רוצים להמליך על ישראל חלקים נרחבים של הקואליציה. מנגד, עומדת אופוזיציה חסרת יכולת ממשית להתבגר, להבין שללא יוזמה וללא מאמץ עילאיים, אין כל סיכוי לשנות את המציאות האיומה.

ישראל מודל 2016 היא ישראל שסועה עוד יותר ממה שהיא הייתה לפני עשרה חודשים. מרבית האוכלוסייה של ישראל כיום יותר קיצונית, יותר אלימה, בלתי סובלנית כלפי דעות אחרות, מסיתה ומדיחה. יש לה ממי ללמוד. מוריה ומחנכיה הם אנשים חשוכים, בלתי ליברליים בעליל, תחמנים פוליטיים חסרי כל בושה. ובכיכר העיר ששון ושמחה. הקיצונים הדתיים נותנים את הטון. כתבת תחקיר של "עובדה" על השמאל הקיצוני, ההזוי והבלתי שפוי הספיקה כדי להזין שנאה כלפי כל מי שאינו תומך בממשלת נתניהו. התחרות מי מגנה יותר את הקבוצה השמאלנית המטומטמת השכיחה שישנם שני צדדים למטבע. כתבת התחקיר על איתמר בן גביר, עו"ד ותומך נלהב ומוצהר של הימין ההזוי, הכהניסטי, לא עוררה את אותו ההד כפי שהכתבה על הזויי השמאל הקיצוני עוררה.

עבור הימין כולו, הכתבה ב"עובדה" זו הוכחה לבוגדנותם של כל מתנגדים לממשלת נתניהו הימנית והפרו-פשיסטית בחלקה. איתמר בן גביר וחבריו אינם כביכול חלק מן הימין, וודאי שאינם מייצגים אותו. האם באמת כך? התשובה היא לא ולא. מי שמצוי במה נאמר ברשתות החברתיות, במדיום הטלוויזיוני, בתחנות רדיו מסוימות, אינו יכול שלא להסיק שמרבית האוכלוסייה עם איתמר בן גביר וחבריו, עם ממשלת נתניהו, ולא עם אלה המבקשים לחזור אל שפיות הליברליזם וההומניזם, אל דמוקרטיה שפויה.

המקרתיזם חי ונושם היטב בארץ הקודש. ציד המכשפות בעיצומו. מי שאינו כותב לפי התכתיבים, אויב הוא. ספר לימוד יאושר או לאו רק לפי נטייתו הפוליטית הימנית קיצונית-פונדמנטליסטית. תכני תרבות לא ייקבעו על-ידי אנשי תרבות שזו מקצועם אלא על-ידי שרת התרבות. הפלייליסט של תחנות הרדיו ייקבע אך ורק לפי דרישת הפוליטיקאים. הצגות "ראויות" וציוניות לפי פרשנותם של פטרוני דעות, רק הן תועלנה. הצנזורה תדע פריחה כפי שלא הייתה מעולם.
בתי המשפט, השופטים וכל בעלי התפקידים הבכירים במדינה יפעלו, אך ורק, לפי דף הנחיות מלמעלה. מתנגדים לדרך זו לא יזכו לראות את יום המחר בתפקידיהם או מקומות עבודתם. אלמנטים בוגדניים לא יורשו להתקרב אל מוקדי ההשפעה.

פתאום אין יותר אירן על סדר היום. פתאום אין אשמים בכך שהמדיניות הישראלית נכשלה כישלון צורם. בעצם יש אשם: השמאל והמרכז הפוליטי. ההוכחה היא אותו אדם הזוי המזוהה עם השמאל הקיצוני שהופיע בתוכנית "עובדה". בידודה של ישראל בעולם זו עובדה. הסנקציות העלולות לנחות על ראשה בגלל מדיניות ממשלת ישראל הימנית הפועלת לפי תורת איתמר בן גביר וחבריו אינן מדאיגות במיוחד. לדידי טוקבקיסטים ומיני מעריכים לאומיים, הבידוד הבינלאומי ומצבה הבלתי מזהיר של ישראל הם תעתוע.

הטרור משתולל כאן מזה כמה חודשים ומפיל קורבנות. רחובות העיר והעיירה ריקים. ממשלת ישראל שכשלה במה שהבטיחה רק לפני עשרה חודשים נהנית משקט גמור. אין מחאות, אין הפגנות סוערות, אין כינוסי חרום. האופוזיציה מרוסקת ומרוטשת. אין פוצה פה ואין מצפצף. הזירה כולה נזנחה ורק המיליטנטים ביותר מן הימין הקיצוני נמצאים בכל צומת. עיתונאים חוששים. ערוצי רדיו וטלוויזיה מכרו את נשמתם לממשלה. "כלבי הדמוקרטיה" אינם נובחים יותר, אינם נושכים יותר. קולם נדם. וזו הטרגדיה.

האופוזיציה צריכה להתעורר, ויפה שעה אחת קודם. אין להתייאש, אין להרים ידיים. יש לפעול במלוא התעוזה, בביטחון בצדקת הדרך, להופיע בכל מקום, בכל אתר ואתר, לא לנוח ולא לשקוט עד שמחדליה של ממשלה זו יתבררו כאסון. רק אז יש סיכוי לשינוי. צעקות או נאומים ספורדיים, מסיבות עיתונאים מאולתרות, גימיקים זולים וציוצים בלתי פוסקים בטוייטר או פוססטים בפייסבוק בלבד לא יסייעו. הצטדקות בלתי נחוצה כמו במקרה של האיש מתוכנית "עובדה" כאילו הוא חלק מן מחנה שפוי, טעות איומה היא. היגררות אחר תעמולה ואינדוקטרינציה מצד השלטון הנוכחי רק ירעו עם שמבקש להחליף את השלטון.