כאשר רכש העיתון ישראל היום את העיתון מקור ראשון מידיו הכושלות של שלמה בן-צבי, הובטח שעצמאותו של העיתון הימני הקטן תישמר. בסוף השבוע האחרון הוצב מבחן של ממש להבטחה זו, בדמותו של ראיון מרתק עם אורי לובראני - מי שבמשך עשרות שנים עמד בצמתים ביטחוניים ודיפלומטיים רגישים ביותר.

ללובראני, ששירת כמעט את כל ראשי הממשלה של ישראל, יש דעה נחרצת בנוגע לבנימין נתניהו, האתרוג מספר אחת של שלדון אדלסון. זה מתחיל בביקורת מינורית: סלע המחלוקת העיקרי שלו עם נתניהו, אמר, היה בנושא הפלשתיני. "הרצון שלי ששני הצדדים, הישראלי והפלשתיני, כן ידברו ביניהם. אני כן חושב שצריך לחכות לפני שחותמים על הסכם, אבל לא לחכות עם דיבורים זה ההבדל".

את זה עוד אפשר לסבול בממלכת אדלסון, אבל המשפטים הבאים עלולים להיות סדין אדום: "פזרנות בעיני היא פתח לשחיתות, ובתקופה של נתניהו יש הרבה שחיתות. הוא לא סתם היה נותן לאשתו לערבב בין רהיטים שלהם לרהיטים של המשרד. זה מתוך מצב רוח בזבזני שכאילו הכל מגיע לו מתוקף היותו ראש ממשלה. פעם זה לא היה ככה".

לובראני לא סיים. "אני חושב שנתניהו, מכמה בחינות כבדות, לא ראוי להיות ראש ממשלה. הוא צריך להיות הרבה יותר קשוב למה שהעם זקוק לו בעת הזו - קודם כל למנהיגות נבונה, צנועה. צריך בין השאר לשמור מכל משמר על היחסים שיש לנו עם האמריקנים, כי הקשר עם ארה"ב הוא לא קשר שראש ממשלה אחד צריך לקבוע לגביו. זה צריך להיות נתון".

אם זה לא היה מספיק, בפיו של לובראני שבחים דווקא לאהוד אולמרט. "הוא היה יכול להיות ראש ממשלה מצוין בזכות תכונה אחת שמאוד החשבתי אותה - הוא היה מנהל מעולה. הוא ידע מה זה אומר לנהל מדינה, מה זה מחייב ומה אפשר להשיג עם זה. אילו לא היה מתעסק עם כל מיני מאפיונרים וחצי-מאפיונרים, הוא היה מגיע רחוק. אני חושב שאילו הוא היה נשאר ראש ממשלה, לא היינו עוסקים בתסכול עצמי על-ידי הקביעה ש'אין פרטנרים', כי אולמרט היה דואג שיהיו פרטנרים".

כעת נראה האם אדלסון אכן נותן עצמאות מוחלטת למקור ראשון, או שמישהו ייקרא לסדר על דברי הכפירה הללו. גם לתקוף את נתניהו בנושא המדיני, גם לייחס לו אחריות לשחיתות, גם לדבר על שרה נתניהו, וגם לשבח את אולמרט? זה באמת יותר מדי.