האבסורד שבחוק המפלגות

חוק המפלגות קובע סייגים ברורים לרישומה של מפלה, סעיף 5 לחוק קובע:

לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה

• שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

• הסתה לגזענות;

• תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל

חוק הבחירות לכנסת קובע סייגים דומים על רשימת מועמדים, ועל כל אחד מהמועמדים אישית, במקרי עבר בהם החליטה ועדת הבחירות המרכזית על פסילת רשימות ערביות, הפך בית המשפט העליון את ההחלטה.

ועדת הבחירות המרכזית היא ועדה המקבלת החלטות על בסיס פוליטי, החלטותיה בעניינים אלה נופלות בימי בחירות עם לחץ זמן, בימי בחירות חברי הכנסת תומכי הטרור מצחצחים את לשונם, ועוברים את בית המשפט בהליכה, ומשם במשך כל הקדנציה הם מרשים לעצמם לקדם ולעודד את הרצח ברחובות.

כל הסיפור לא עובד

מה שהיה צריך לקרות הוא שבעקבות אי-הגינוי של הרציחות וההודעות "לא נגיד לפלשתינים בשטחים איך לנהוג", היו אזרחים פונים לרשם המפלגות, הוא ודאי היה מחליט שיש בהודעות האלה ובחוסר המעש הזה של המנהיגים הערביים משום "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל" ולאחר 3 התראות היה מבטל את רישום המפלגה, ונציגיה היו עוזבים לאחר כבוד את הכנסת. הם ודאי היו עותרים לבג"ץ וחוק המפלגות החדש היה ודאי מאפשר להם לעשות זאת, אך בבג"ץ לא יושבים שונאי ישראל, בבג"ץ יושבים אוהביו, וחברי הכנסת האלה היו חייבים לצחצח את לשונם 3 פעמים בחודש מול בית המשפט עד אשר היה נשבר להם ועוזבים את הפוליטיקה או עד אשר היה נשבר לבג"ץ ומעזיב אותם מהפוליטיקה, ואולי או עד אשר הם היו עומדים בכללים ומקבלים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נמנעים סופית מהסתה לגזענות; ומפסיקים לחלוטין את התמיכה שלהם במאבק מזוין, של ארגוני טרור, נגד מדינת ישראל.