הכנסת הוסיפה עוד שכבת צבע לאיפור האפור המתקלף שלה כאשר תשומת הלב של חברי הבית ושל הציבור כולו ניתנה להערתה של ח"כ דוקטור ברקו מן הליכוד, שהערבים לא יודעים לבטא את האות פ'. נציגי הסיעה הערבית הוכיחו שהם ג'נטלמנים. הם יכלו להשיב לה מילה שמתחילה ב-פ' ונשמעת לא טוב ב-ב'. ואילו גבר היה אומר להם זאת, הם היו צועקים לעברו "בוץ, בוץ". מנהיג הליכוד
מנחם בגין אלוף הפעלולים הלשוניים, כשהעיר לו יו"ר הכנסת יוסף שפרינצאק שלא אומרים ציצרו, (הכוונה לפילוסוף, לסופר ולנואם הרומי הגדול) אלא קיקרו, אמר לו: תודה אדון שפרינקאק.
עד כאן על הלשונות הרעות בכנסת ישראל. באותו דיון קרא ראש ה
ממשלה לראש האופוזיציה בוז'י הרצוג. "בוקר טוב בוז'י, סוף-סוף התעוררתם". הכוונה הייתה לתוכנית של הרצוג שאומצה על-ידי מפלגתו, כי בהעדר הסכם שלום יש להיפרד ממה שיותר פלשתינים". כאילו שזאת המדיניות של ראש הממשלה שהרצוג מאמץ. ההבדל התהומי הוא שביבי גם לא מאמין בשלום וגם לא רוצה להיפרד מן השטחים. הוא מכריז "אני נגד מדינה דו לאומית" - משמע שבפועל הוא מאמץ את כול הפלשתינים ללאום היהודי. אפרטהייד לא יהיה כאן. אבל משווק מומחה כמוה, יכול למכור כול סחורה פגומה, ויש לו, לצערנו, לקוחות. עם זאת אילו אני בוז'י הייתי אומר לביבי." זה בוקר זה? זה חושך מצרים! ואתה לא רק ממשש אותו כול הזמן, אלא שבאפלה זאת, מעשה ידיך ובעיוורון שלך - אתה מוליך את העם אל תהום".
בדיעבד, בין אם ביבי לא התכוון לכך, הקריאה ליו"ר מפלגת העבודה, היא במקומה. בוז'י רחוק מלהיות קוטל קנים בתורת הנאום, אלא שהוא לא הופך אותו כמו האלכימאי, ביבי, לזהב. אם מישהו חושב כי ההופעות התכופות של ביבי,
גורמות לציבור לגחך או אפילו מעוררות בו מיאוס, כולל בכול הקשור למנהל הבית שלו בעבר
מני נפתלי ורעייתו, או "זוטות" דומות - טועה ומטעה. ביבי לא המציא את השיטה שככול שאתה מרבה למסמר תעמולה, שקרית ככול שתהיה, היא תתקבל על-ידי הציבור. גם כשלא הייתה טלוויזיה. על אחת כמה וקמה שזאת ישנה. הא - ראייה, בכול הסקרים ביבי מקבל את מרב הקולות כראוי להיות ראש הממשלה, גם אם מפלגתו, הליכוד, לא זוכה באותו האחוז. זה מפני שהוא נוכח כל הזמן, על המסך, בערוצי הרדיו, ברשתות. כמו בדרמה הקולנועית הקומית על בסיס ספרו של ייז'י קושינסקי Beeing there - להיות שם. וביבי שם כול הזמן.
וזה אחד ההבדלים לא רק בין ח"כ
יצחק הרצוג לבין ביבי, אלא בינו לבין
יאיר לפיד. האחרון הוא יו"ר סיעה ריקה מתוכן, אין לו שום רעיון למכור, אבל הוא היה והוא הווה, והוא יהיה - "פרזנטור". רואים אותו, שומעים אתו. והתקשורת, גם המסחרית, או אולי בעיקר המסחרית, הולכת לאן שרואים. ביבי נראה הרבה, וגם יאיר לפיד. בוז'י - לא. אלא שהיועצים, אשפי המדיה של העבודה, לא השכילו עד כה להכניס את הרגל לדלת, ולומר: "רגע אחד! השמעתם את ביבי, השמיעו את בוז'י. סקרתם את בנט, תסקרו את ציפי." באנגליה יש "ממשלת צללים", ולא יעלה על הדעת אם הבי בי סי מביא את מדיניות שר האוצר chancellor of exchequer ולא מביא את דברו של שר האוצר בממשלת צללים. ואם התקשורת לא נוהגת כך יש לבקר אותה, והיא כמאמר הנשיא ג'ונסון באוזני ראש הממשלה אשכול If you catch them by the balls their hearts and minds will follow - אם תתפוס אותם בביצים תפסת גם את תשומת לבם. למדיה יש ביצים. כמי שהיה פעם שם, אני יכול לומר לכם שאנו במדיה לא אוהבים שמותחים עלינו ביקורת. אנו אוהבים לבקר אבל לא אוהבים שתוקפים אותנו, ומשתדלים לתקן. זה לא בגלל רגישות יתר, אלא בגלל דימוי. אנו רוצים להיראות "הוגנים". עד כאן על המראה שעל הקיר, שהיא חשובה בעידן שלנו, בין אם אוהבים זאת או לא.
תהיו מפאיניקים הורתה של מפלגת "עבודה"- מפא"י- מפלגת פועלי ארץ ישראל, ומפלגות סוציאליסטיות אחרות כמו "אחדות בעבודה" ומפ"ם- השומר בצעיר, שאמנם לא בחלו בהשמעת קולם האידיאי אבל הם הצטיינו במעשים. אלמלא היישובים שהוקמו בעיקר מקרב מה שנקרא "ההתיישבות העובדת", גבולות המדינה, גם לא כאלה לפי תוכנית החלוקה, לא היו קיימים כלל. לא הייתה מדינה. לעומתם הימין, כלומר הרוויזיוניסטים בייחוד ראשיהם, זאב ז'בוטיסנקי ומנחם בגין, הצטיינו בדיבורים, אבל מעט במעשים. מספר הישובים שתנועה זאת הקימה עד להקמת המדינה, הגיע לשנים ובקושי התקיימו. אלה "רמת פוטיומקין" ו"תל צור" למרגלות הכרמל, באזור זיכרון יעקוב, שהועבר למבצר "שוני" - באזור בנימינה. מושב משמר הירדן הוקם על-ידי תנועת חרות ב 1949 כלומר לאחר הקמת המדינה. זאת לעומת עשרות הקיבוצים, הקבוצות, מושבי העובדים שהקימו תנועות השמאל ברחבי ארץ ישראל, כולל מבצע "חומה ומגדל" אחד המבצעים הנועזים והאסטרטגיים של הנהגת היישוב. כל זאת למען הגשמת החזון הציוני להקים מדינה יהודית.
עכשיו כדי לשמור על מדינה יהודית מפני הכוחות בפנים ובחוץ שמאיימים עליה, אימצה מפלגת העבודה את תוכניתו של היו"ר שלה, ח"כ יצחק - בוז'י- הרצוג - לסגת מכול שטח שיש בו רוב ערבי כדי להבטיח הקמת מדינה פלשתינית, שהיא למרבה האירוניה, תבטיח את קיומה של המדינה היהודית. זה כולל את חגורת הכפרים הערביים מסביב לירושלים, שהם לא חלק מן הבירה. הם לא נכס אלא נטל - מוסרי, כלכלי, ביטחוני.
דה קולוניזציה לסבר את האוזן. כשם שלקראת קום המדינה כול יישוב הוסיף לחזון הקמת המדינה, כך עכשיו כול הורדת התנחלות, תוסיף לקיום המדינה. זאת המציאות, הכואבת, מציאות שלה שותפים גם מפלגת העבודה שהניחה את היסודות למפעל ההתנחלות והימין שהפך אותה למבצר, של ארץ ישראל השלמה או בשם איזה "ביטחון" הזוי, בשעה שמה שקורה הוא ערעור הביטחון.
לפי הסקרים, וגם לפי עמדות שבאות לידי ביטוי בעיתונות הכתובה, האלקטרונית והמקוונת, להפרדה כזאת יש קונצנזוס רחב, שכן לא זו בלבד שיצמצם את שפיכות הדמים, אלא יסמן מתווה לקווים העתידים של הגבול בבוא השלום.
לפי הרושם שלי ובשיחה עם כמה בכירים בעבודה, צמרת המפלגה תומכת בהחלט בתוכנית של בוז'י וחושבת שיש בה משום סדק בקרחון של הסטאטוס קוו. ח"כ
נחמן שי, אחד הח"כים הפעילים בכלל ובעבודה בפרטי עמד על האלמנט החשוב של הזמן הדוחק: "עלינו לבלום עכשיו כל סיכוי למדינה אחת לשני עמים, שתסיים את החלום הציוני. המטרה נשארה זהה - מדינה אחת לשני עמים, אבל הנתיב לשם מוביל דרך צעדים שאפשר וצריך לעשות עתה, כמו הפסקה מוחלטת של בניה מחוץ לגושים. מובן שאין להקים ישובים חדשים. יש להשלים את גדר ההפרדה כדי ליצור עובדה קרקעית שלימה ומלא והעיקר, כל העת לחתור לקראת משא-ומתן והסדר מדיני בינינו לבין הפלשתינים. העניין הזה הוא בנפשנו״.
מזכ"ל העבודה, ח"כ יחיאל-חיליק בר ב"איגרת הרועים" פותח את המייל השבועי לחבר ככה: "אני אומנם תמיד גאה בכך, אך השבוע הייתי גאה במיוחד להיות חבר מפלגת העבודה. כבר שנים ארוכות מדי, שלא אישרה ועידת המפלגה מצע ומתווה מדיני עדכניים שיבדלו אותנו מהכלום, הקיפאון והתבוסתנות המדינית של נתניהו וממשלתו. השעות הבודדות והחשובות הללו של הוועידה המדינית-ביטחונית, היו תוצר של הליך ארוך, ושל מסע מדיני ארוך ומפרך שהובלתי אליו דחפתי כבר חודשים רבים, אולי שנים, בארץ ובעולם" יפה.אבל מה עושים.
כדי לממש חזון ביניים זה על מפלגת העבודה לנקוט כמה צעדים הכרחיים. הראשון וההכרחי,הוא פנימי.יחד עם החובה והזכות להביע דעות, הרי במסגרת של מפלגה, כמו בכול מסגרת דמוקרטית כולל מדינה דמוקרטית, ברגע שהתקבלה החלטה- קיימת מדיניות אחת, זאת של המפלגה. ויש מנהיג אחד למפלגה. אותו ניתן כמובן להחליף, אבל גם אז ייבחר רק אחד. גם זאת היא מורשת מפא"י. הכרסום המתמיד בתוך המסגרת של העבודה אינו רק עניין פנימי אלא הוא מושלך החוצה. זה הדימוי שלה, כחבורה מסוכסכת, אף שבפעול היא גן ילדים בהשוואה ל"הרמוניה" ששורת בליכוד או בממשלה כולה. הציבור, גם זה שהוא חסיד
חופש הביטוי,
חופש המידע וחופש הבחירה, רוצה משילות. משילות אינה מילת גנאי אם לא משתמשים בה למטרות מפוקפקות או שליליות.זאת הסיבה שבסקרים ביבי עדיין בראש כי הוא מצטייר כשולט, בשעה שהוא שורד. אין עוררים בליכוד על כך, בשעה שבעבודה גם לאחר שהמנהיג הוכתר, תמיד יש הטוענים לכתר. הציבור לא אוהב זאת. בוז'י לא צריך להוכיח שהוא נבחר להיות מנהיג המפלגה, הוא חייב להוכיח שהוא מנהיג אותה ומסוגל להנהיג את העם.
לעבודה ולמלאכה המטרה העיקרית שעומדת בפני מפלגה מאוחדת בקידום מדיניות שלה היא לשכנע את הציבור. זאת לא בבחירות. אז הוא כבר גיבש את עמדתו אלא הרבה לפניהם.נציגי המפלגה חייבים לחרוש כול פינה בארץ הזאת, וזה כולל אותם שטחים בהתנחלויות שתושביהם חיים שם בשל תנאי חיים נוחים ומועדפים ולא בשל אידיאולוגיה.ובמערכה כמו במערכה משתמשים בכול הכלים בגבול החוק כדי שלא רק קולם יישמע אלא מעשיהם ייראו. בין אם זה במסגרת מצומצמת כמו חוגי בית או בעצרות המוניות וגם הפגנות. ולומר לציבור את האמת שפטריוט הוא אדם אשר רוצה לחיות במדינה שלו, ולא רוצה למות למען מדינה דו לאומית. די לנו ב"אל מלא רחמים" על קרבנות אדם, בשטח לא שלנו. אפרטהייד לא יהיה כאן, גם אם יש כאלה שמוכנים לאמץ תורה זאת. זה לא יעבוד. מי שינטוש אותנו זה העולם, העם היהודי ואחר כך תהיה נטישה רבתי של יהודים מישראל. בראשם הפטריוטים בעלי האזרחות הכפולה.אלה שמלאו את המטוסים בכיוון אחד במלחמת עירק הראשונה. הם לא ישאירו חלל. הפלשתינים ימלאו אותו. על משקל אותה אמירה מפורסמת של ביבי בליל הבחירות: "הערבים הולכים בקלפיות בהמוניהם". צריך לשכנע את העם, שאנו "לא עם לבדד ישכון". אם יש צורך לפטם אותו בקביעה של כמעט אקסיומה, שמדינת ישראל לא תוכל לשרוד ללא תמיכת ארה"ב, שלא לדבר על בידודה מאירופה ומשאר העולם. ארצות הברית לא תיתן יד לאפרטהייד כאן.
לכן גם מי שהוא כבד שמיעה יכול היה לשמוע את עצתו, תחינתו, של הנשיא אובמה: שמרו על המדינה היהודית לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מעדיף פאניקה עכשיו לנוכח תרחיש אימים זה מפאניקה לאחר מעשה. ביבי מצליח בהפחדה, בכך אין ספק. לא משום שהוא עצמו פחדן, זה עניין אחר לגמרי, אלא מפני שהוא מאמין שפאניקה עובדת. ואם פאניקה עובדת למען שמירת הסטאטוס קוו היא תעבוד גם במערכה לערעורו.זאת לא תהיה מדינה יהודית, ההון יברח, הבורסה תיפול, האבטלה תגבר, האלימות תנסוק, ואנו נשתלב במזרח הפרוע. במובן מסוים אנו כבר שם. ואגב לא ברור לי מדוע מישהו קבע בפסקנות, ב
עיתון הארץ שבוז'י לא יכול להיות ראש ממשלה. לדעתי הוא יכול וגם השותפה
ציפי לבני יכולה. מנהיגות נוצרת מנסיבות,תכונות אדם ונחישות להנהיג ולדבוק במשימות ובאתגר .בוז'י בהחלט יכול. התנאים בשלים אבל עליו לכבוש את המפלגה שלו ואחר כך להסתער לכבוש את השלטון בכול ארסנל הכלים המצוי, והפעם באימוץ סיסמתו של בן-גוריון- חשוב מה רצוי לעם. הסיסמה של בוז'י צריכה להיות בדיוק כמו האמירה המלודית של "אֶני אוקלי" anything you can do, i can do better than you -על משקל האמירה המפורסמת של המנהיג: "אם אני רוצה משהו אני משיג אותו".
בהקשר זה כמה משפטים על מפקדי צבא, לרבות רמטכ"לים שפנויים להובלה. אין שום פסול שמפקד לאחר שפשט מדים יצטרף לפוליטיקה. ככה עשו בעבר מפקדים ורמטכ"לים שהצטרפו למפלגות שמאל או ימין. הבעיה היא עם ה"פרי לאנסרים". המשמעות של free lancer הוא שכיר חרב. זה לא בדיוק התואר ההולם, אבל מפקד שמסתובב בשוק ומחכה למרבה במחיר, הוא לדעתי רע לא רק למפלגה אלא גם לדמוקרטיה, ואין זה משנה כמה מנדטים הוא שווה.
ואחרון אחרון, אף שאינו חביב לרבים. כשם שהמוסדות ביישוב פנו לעמים ולארגונים בינלאומיים שיסייעו בהקמת המדינה היהודית, אפשר וצריך לפנות ליהודי העולם וגם לגופים אחרים שייסעו לנו בשמירה על המדינה היהודית. כן, לפעול לקבלת תרומות -בכסף ובתמיכה מוסרית באותם גופים בעם היהודי ובעולם שחרדים לקיום המדינה היהודית. הפעם ניתן יהיה לכנות אותה "המגבית היהודית החדשה" אף שלא מאוחדת. היה אם לשם כך צריך לענוד תג, לי למשל, אין שום בעיה לענוד את הכוכב הצהוב. לכבוד לי. ענדתי אותו, והייתי גאה בו.
ומה כתב האדמו"ר מגור על שלום במסע זה לשלום, אסור בשום אופן לפסוח על תנועה חרדית כמו אגודת ישראל. אגודת ישראל במקורה הייתה תנועה אוניברסאלית, ולא לאומית. המזרחי הייתה תנועה ציונית לאומית שהפכה לתנועה לאומנית קלריקאלית. אגודת ישראל למימוש מטרותיה שותפה לשלטון הקיים. אבל אין זה אומר שהיא הפכה ללאומנית. ובהקשר זה אני רואה לנכון לשתף את הקוראים באיזו חוויה של בלוגר. באתר שלי ישנו לוח בקרה שבו אני עוקב אחר כמות הקוראים בכול יום, במהלך השבועיים שחלפו, בפוסטים מובילים בשבוע שחלף ובפוסטים הפעילים ביום שחלף. באחרונה, בעת שפרסמתי נושא לעוס, כמו ההשפעה האסטרטגית של הסכם הגרעין האירני, שמתי לב לקו המטפס ומציין מספר של מאות כניסות, שבסוף עברו את האלף. בדיקה מהירה העלתה כי מישהו, כנראה מקרב חסידי גור, קרוב לוודאי באשדוד, שם ישנו סניף גדול ופעיל מאוד של אברכים צעירים, שם לב לפוסט שלי מאפריל 2008 שכותרתו היה
המתנגדים הישנים,החסידים החדשים והאדמו"ר רודף שלום= הגדה לימים אלה היה בו תיאור של ביקורי כילד בלווית סבי אצל האדמו"ר הגדול מגור, בעל "אמרי אמת" הרב אברהם מרכי אלתר.אמרו עליו שהוא עילוי, אוהב אדם ובעל זיכרון אנציקלופדי .ממנו זכיתי לתאנה- (שאבעס אויבס) - פרי שבת, לאחר שסבי ואני נכנסנו לחדרו אחרי תפילת מוסף. התיאור מצוי בספרי "גשר של נייר". צעירי אגודת ישראל קראו אותו בשעתם, ראיינו אותי, הוציאו תקליטור של הראיון והקרינו אותו באירוע מיוחד. עכשיו כשבע שנים לאחר מכן הם נכנסו לאתר שלי וקראו אותו שוב. נעזרתי בשעתו באברהם מרדכי סגל שיסד מכון מחקר על "אגודת ישראל" וחצר גור בשם "עמודי האור" בשכונת גאולה בירושלים. (תיעוד על האדמו"ר מצוי בספרם של סגל ואהרון סורסקי - "ראש גולת אריאל") בין תיקי הארכיון סגל שלף קטע מקורי של עיתון אגודת ישראל "דאס יידישע טאגבלאט" משנת 1937 ובו ברכה הדדית בין סבי, דוד ניידט, ממנהיגי האגודה וממקורבי האדמו"ר, לבין יהושע בלאושטיין, אחד מקרב העשירים היהודיים הגדולים בפולין. הברכות פורסמו לקראת נשואי בתו של סבי-רחל, לבנו של יהושע בלאושטיין - אברהם.
והמעניין הוא שבשעה שזה היה עיתון בשפת היידיש, הברכות הנמלצות היו בעברית. מה שעוד למדתי הוא שהאדמו"ר היה איש שלום בכול רמ"ח ושס"א. לא הופתעתי. כילד שגדל וחונך בבית חרדי, ברכת "שלום" לוותה את היהודי בבואו ובצאתו, בערב ובלילה, בימי חול ובחג ומועד, באבל ובשמחה, בלידה ובמוות. אלא שהאדמו"ר הגדול מגור נתן לכך ביטוי אולטימטיבי בכותבו", אם אין שלום אין כלום".
אותו דור צעיר של חסידי גור, באשדוד ובמקומות אחרים הם בהחלט מטרה ראויה לקיים אתם רב שיח על הצורך בשלום. אפשר לנהל אותו גם בבלוגוספרה. זאת הרשת שחסידים צעירים יבואו בה.
איש לא מעז להעיר לנהגים מסוכנים 
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
