בשבוע האחרון זכינו במדינת ישראל לשני אירועים תקדימיים שבהם מעורב ראש ממשלה, כניסתו לכלא של ראש ממשלה לשעבר ו(להבדיל) הופעתו של ראש ממשלה מכהן בפני בית המשפט. אודות שני האירועים נכתבו כבר הרבה מלים ולא עולה בדעתנו להוסיף עליהם. רק נציין שהזכיה שלנו היא מפוקפת ביותר. היא מעידה, כמו שכל אחד מבין, על הדרדרות מואצת שאיש אינו יכול לחזות את סופה. למען האמת גם לא בטוח שמישהו חושב במונחים כאלה, שהאירועים האלה הם מסימניו הבולטים של סוף קרוב. אבל מה שמעניין אותנו, כרגיל יש לומר, הוא עד כמה משתקפים האירועים הנ"ל בפרשת השבוע, והאם הם מתאימים או מנוגדים למסרים העולים ממנה.

פרשת השבוע פותחת במלים (שמות כז): [כ] וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... ברור שהפניה היא אל משה, אבל שמו אינו כתוב בכל הפרשה שלנו. הפעם האחרונה שבה נכתב שמו הייתה בתחילת הפרשה הקודמת ועד תחילת הפרשה הבאה הוא אינו נזכר שוב. אפשר להבין עובדה זו בכמה דרכים, אבל לענייננו נראה לפרש בהתאם למאמר חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני [ומובא במפרשי התורה]): אין לך אלא שופט (כלומר מנהיג) שבימיך. לכן, כשלאורך 196 פסוקים רצופים, פסוקים המלאים הוראות שקיבל המנהיג ושעליו להעבירן לבני ישראל ולוודא ביצוע, התורה אינה מזכירה את שמו של המנהיג אפילו פעם אחת, אפשר בהחלט להסיק שעלינו ללמוד שמדובר במנהיג ישראל באשר הוא.

לבושי כבוד

בפרשה שלנו, מלבד העדר שמו של המנהיג יש גם התייחסות נרחבת לשכבת המנהיגות הרוחנית של עם ישראל, לכהנים. בארבעים ושלושה פסוקים מפרטת התורה את כל מה שנוגע לבגדי הכהנים ועוד שלושים ושבעה פסוקים מתארים את תהליך הכשרתם לעבודת הקודש. הציווי לעשות בגדי כהונה נפתח בהגדרת תכליתם (פרק כח): [ב] וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. והשאלה היא למי הכבוד והתפארת? אומנם בעיני המון העם שלפעמים רואים את הכהנים בעבודתם, מן הסתם יש קשר בין תפארת הלבוש ובין הכבוד שמגיע ללובש, אבל האם רק לזה התכוונה התורה? מסתבר שגם לזה. כי עיקר העניין הוא שהבגדים הם בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ, ועבודת הקודש מחייבת תפארת.

בגדי קודש

כאמור, בצד חוויית הקדושה יש גם את הכבוד והתפארת כפשוטם, כי בהחלט יש נטייה לכבד אדם בהתאם ללבושו. לפחות זה מה שמקרין את הרושם הראשוני. לא סתם ר' יוחנן היה קורא לבגדים "המכבדים" (בבא קמא צא/ב). אלא שמעבר ללבוש הגשמי ישנם גם הלבושים הרוחניים. על זה אומר קהלת (פרק ט): [ח] בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. חז"ל מפרשים (שבת קנג/א) שהבגדים כאן הם הלבושים הרוחניים, המצוות שיהודי עושה, בְגָדֶיךָ לְבָנִים זו ציצית, וְשֶׁמֶן עַל-רֹאשְׁךָ - אלו תפילין. במלים אחרות, הלבושים הגשמיים אמורים לשקף ואף לייצג את הלבושים הרוחניים. בבגדי כהונה זה כתוב בפירוש אבל זה נכון גם לגבי כל אדם.

כשנופלת המסכה

אלא אם כן מתחפשים, שמים מסכה. שהרי אם סתם יהודי ילבש בגדי כהונה גשמיים, זה לא ירומם אותו לשום מדרגה של קדושה. לעומת זאת, אם ילבש בגדי כהונה רוחניים הוא בהחלט עשוי להתרומם גבוה במעלות הקדושה. כאשר ראש הממשלה לשעבר הואשם והורשע במה שהואשם, התגלה לעין כל שלאורך זמן רב הלבושים שלו כללו מסכה שהצליחה להטעות לא מעט אנשים. אומנם בדרך כלל אני לא חסיד גדול של מערכת המשפט הקיימת אצלנו כיום, אבל ישנם מקרים, כמו הנ"ל למשל, שבהם העובדות מתגלות וטיבה של מערכת המשפט אינו משפיע על גיבוש דעה ביחס לנידון. ומה שהתגלה זה שבמשך שנים כיהן בתפקידים בכירים, ועד לראשות הממשלה אצלנו, עבריין מתוחכם.

אחריות וגם סמכות

ובאותו שבוע שהנ"ל נכנס באי כבוד לבית הכלא להתחיל בריצוי העונש המופחת שנגזר עליו, מתייצב ראש הממשלה המכהן בפני בית המשפט כדי להגן על התפיסה שלו בנושא שנמצא בתחום אחריותו המלאה. לעצם הרעיון, לא כל כך משנה מה בדיוק תהיה הפסיקה בנושא הנדון, החשוב הוא שראש הממשלה שהנושא נמצא באחריותו, כפוף לבית המשפט שנוטל לעצמו את הסמכות בתחום שאין לו שום אחריות עליו. לענ"ד, שני אירועים אלו מהווים ניגוד מלא למסר של פרשת השבוע, מסר של מנהיגות אחראית הנסמכת ומשקפת באופן מלא ובלעדי את נוכחותו ואת מעורבותו של הקב"ה בחיי עם ישראל. ואין ספק שבקרוב ממש תשוב אלינו המנהיגות הזאת כי לשיטה הנוכחית כבר אין מה להציע.