הנשיא אובמה ומזכיר המדינה קארי שואפים לקדם הכרה במדינה פלשתינית לפני תום כהונתם ב-20 לינואר 2017. לכן דחו את בקשת מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, להתחייב להטיל וטו על כל הצעה ברוח זו שתידון במועצת הביטחון באו"מ. להערכתם, מדינה פלשתינית תקדם יציבות, מתינות, שלום ודמוקרטיה במזרח התיכון. האם הערכותיהם עומדות במבחן הזמן?
ב-1993 הופרכה הערכת קארי שעראפאת ומחמוד עבאס הפכו "מפורעי-חוק למדינאים", כאשר פרץ גל חסר-תקדים של הסתה וטרור פלשתינים הנמשכים עד היום. ב-2011 העריכו אובמה, קלינטון וקארי שהצונאמי הערבי הוא אביב, המבשר את מעבר העולם הערבי לדמוקרטיה, אבל על הרחוב הערבי השתלט צונאמי של עריצות אנטי-אמריקנית, מונחית-טרור ומגלומניה איסלאמית. בספטמבר 2011 הכריז אובמה שהפלת משטר קדאפי מבשרת שלום ללוב, אך האשלייה נופצה בספטמבר 2012 עם הפיכת לוב לבמת טרור אנטי-אמריקני הגדולה באזור ורצח ארבעה אמריקנים בבנגזי. ביוני 2012 ראה אובמה בעליית "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים את ניצני הדמוקרטיה, אך ביולי 2013 עלתה לשלטון חזית נדירה של גורמים ליברלים וצמרת הצבא שקטעה דיקטטורה מוסלמית של "האחים" - ארגון טרור איסלאמי המאיים על כל משטר ערבי פרו-אמריקני.
על אופי והשפעת המדינה הפלשתינית על אינטרסים אמריקנים אפשר ללמוד ממנהיגי הרשות הפלשתינית, אש"פ (המפקח על הרשות) וחמאס, המהווים מקור השראה לטרור האיסלאמי והבינלאומי, ומשתפים פעולה עם אויבי ארה"ב - האייתולות,
קוריאה הצפונית, ונצואלה, הטרור האיסלאמי וצדאם חוסיין - כפי שקודמיהם שתפו פעולה עם הנאצים והמשטרים האכזריים של הגוש הקומוניסטי.
מדינה פלשתינית תוסיף קול אנטי-אמריקני בהצבעות באו"ם ותעניק לרוסיה ולסין זכויות באגן המזרחי של הים התיכון תוך פגיעה במעמד ארה"ב.
ויתורים חסרי תקדים של ישראל ב-1993 (אוסלו) ו-2005 ("הינתקות") הביאו להקמת הרשות הפלשתינית על-ידי מנהיגי טרור, ולכן הביאו לעידוד חסר-תקדים של הטרור בישראל, באזור ובעולם. מ-1993 מתאפיינת הרשות הפלשתינית על-ידי חינוך לשנאה, הסתה, טרור, שחיתות ועריצות, במיוחד נגד המיעוט הנוצרי.
מחמוד עבאס וערפאת ברחו ממצרים, סוריה וירדן עקב מעורבותם בטרור, גרמו למלחמות אזרחים וטרור בלבנון, ותקעו סכין בגבה של כווית כאשר סייעו להריסתה על-ידי עירק. הקמת מדינה פלשתינית תתסיס את הזירה הערבית, תביא כלייה על המשטר ההאשמי, ותגביר את האיום על מפיקות הנפט הערביות במפרץ הפרסי.
ב-1967 חזרה ישראל לרכסי יו"ש, שידרגה באופן דרמטי את כוח ההרתעה, הפכה מצרכן ביטחון לאומי ליצרן, האריכה את הזרוע האסטרטגית האמריקנית מול איום איסלאמי על ארה"ב, הקטינה את האיום על משטרים ערביים פרו-אמריקנים, ואיפשרה לצמצם את היקף הצבא האמריקני באזור. הקמת מדינה פלשתינית תסיג את ישראל מנכס לנטל אסטרטגי של ארה"ב, ותחייב הרחבה דרסטית של נוכחות אמריקנית צבאית באזור.
האם מדינה פלשתינית תקדם יציבות, מתינות, שלום ודמוקרטיה במזרח התיכון? בהנחה שנמר אינו משנה חברבורות אלא טקטיקות, יש לקבוע שמדינה פלשתינית, מחד-גיסא, ואינטרס אמריקני, מאידך-גיסא, מהווים דבר והיפוכו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
