תרופה חלקית

זכותו של הפרט היא לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו. על רשות המיסים לחשוף פרטים הנוגעים לנישומים אחרים, כל עוד הגילוי נדרש לצורך הוכחת טענת אפליה לעומת נישומים אחרים בעלי מאפיינים דומים לעניין הנישום מבחינת דיני המס, וכל עוד אין בכך פגיעה בהוראת הסודיות הקבועה בפקודת מס הכנסה ובאינטרסים של הצדדים השלישיים. אולם, על המבקש להניח תשתית ראייתית לדבר הפלייתו ולשכנע את בית המשפט בדבר רלוונטיות המידע המבוקש על השומה נשוא הערעור.

כך קבע (4.2.16) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אחיקם סטולר, בעניינה של חברת ניאופרם. הסוגיה שעלתה הייתה, האם יש לסווג פיצויים מחברת Merck בשל ביטול הסכם כהכנסה הונית כטענת החברה, או כהכנסה פירותית כטענת פקיד השומה. הפיצוי ניתן בשל ביטול הסכם להפצת התרופה האונקולוגית "ארביטקס" בישראל במשך שמונה שנים בידי ניאופרם.

ניאופרם דיווחה על הפיצוי כעל רווח הון, נוכח טענתה שהמדובר בפיצוי בגין אובדן נכס הוני, מאחר שההסכם שבוטל היה הסכם הפצה בלעדי והפיצוי נועד לפצות אותה על אובדן מוחלט של מקור הכנסה חדש. לטענת פקיד השומה, היה זה פיצוי על הפסד רווחים מהפצת התרופות, ועל כן הוא מהווה הכנסה פירותית לפי סעיף 2(1) לפקודה.


גילוי רחב - לצד חיסיון


ניאופרם ביקשה מפקיד השומה לענות על שאלון שייתן לה מידע לגבי הסדרי גבייה, שומה, פשרה או הסדרי מס שנעשו במקרים כגון אלה. פקיד השומה סירב לענות על השאלון. מכאן הבקשה לגילוי הסכמי שומה דומים שנערכו עם חברות תרופות אחרות באותו עניין.

בית המשפט אומר, כי נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, לשם חשיפת האמת. אולם, בסעיף 231 (א) לפקודת מס הכנסה מופיעה הוראת חיסיון הדומה לסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף. למרות זאת, על זכותו של הנישום לעיין במסמכי הרשות המינהלית אשר שימשו אותה בעניינו, עמד בית המשפט העליון בהרחבה (רע"א 291/99, עניין ד.נ.ד). שם נקבע, כי זכותו של הפרט לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות המינהלית ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו, היא ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי והיא נגזרת מזכות הטיעון ומחובת השקיפות של המינהל.

יושם אל לב, כי בעניין ד.נ.ד דן בית המשפט העליון בשאלת זכותו של הנישום לעיין במסמכים הנוגעים לחיוב המס שלו. בענייננו, לעומת זאת, דרישת ניאופרם מתייחסת למידע הנוגע לאופן שבו מוסו נישומים אחרים בנסיבות דומות.

בעניין פרמה הבהיר בית המשפט העליון, כי ניתן לחשוף פרטים הנוגעים לנישומים אחרים, כל עוד הגילוי נדרש לצורך הוכחת טענת האפליה, וכל עוד אין בכך משום פגיעה בהוראת הסודיות ובאינטרסים של הצדדים השלישיים.


חובה להציג תשתית


כאשר טוען נישום להפליה ומבקש חשיפת מידע הנוגע למדיניות בה נקט פקיד השומה ביחס לנישומים כדוגמתו, חייב הנישום להניח תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לדבר הפלייתו לעומת נישומים אחרים. כמו-כן, עליו לשכנע את בית המשפט במידת הרלוונטיות הלכאורית של המידע המבוקש על השומה נשוא הערעור, וכיצד יסייע הדבר לבטלה. גם אם הוכיח זאת, כל שניתן יהיה הוא לחייב את פקיד השומה בגילוי העקרונות אשר היוו בסיס לאותם הסכמים עם נישומים אחרים, ולא את גילוי ההסכמים עצמם, והטעם כמובן הוא אותו חיסיון.

המבחן העיקרי באיזון שבין אינטרס הגילוי של הנישום לאינטרס הסודיות של נישומים אחרים, הוא מבחן הרלוונטיות. ככל שהמידע רלוונטי יותר, כך תגדל הנטייה לגלותו. כך קבע בית המשפט העליון בעניין הקורנס.

לניאופרם התגלה מפרסומים בתקשורת, כי בהליך אחר נוקטת רשות המיסים בעמדה הפוכה מעמדת פקיד השומה כאן. לכאורה, באותו מקרה, רשות המיסים הסכימה להגדיר פיצוי שקיבלה חברת מדינול בגין הפרת חוזה לשיווק מוצרים רפואיים כרווח הון. זאת, בניגוד לנטען על-ידי פקיד השומה בערעור זה. למדיניות רשות המיסים בעניין הנדון ישנה רלוונטיות מובהקת לקידום בירור עניינו של הנישום, לאור חובתה של רשות המיסים לפעול באופן שוויוני כלפי כלל הנישומים.

ניאופרם הגישו לפקיד השומה רשימה ארוכה של עשרות שאלות. בית המשפט לא ראה מקום, כי פקיד השומה ייתן תשובות לכל השאלות שנשאלו, מכיוון שברשות המיסים אין מידע מרוכז בדבר התיקים שמתנהלים אצל פקידי השומה ברחבי הארץ על סוגיהם. אם בית המשפט יחייב את המדינה לענות על כל השאלות, יחייב הדבר את רשות המיסים להקדיש זמן רב ואמצעים רבים לליקוט החומר. ברי, כי הדבר מהווה הכבדה בלתי סבירה על רשות המיסים.

לפיכך החליט בית המשפט לאזן בין כל האינטרסים המנויים לעיל, ולהתיר חמש שאלות המתייחסות לנישום אחר - חברת מדינול - מבלי לחשוף פרטים בלתי נחוצים הקשורים לענייניה העסקיים.

ואנו נוסיף ונשאל: האם לא הגיעה העת ליצור מאגר שקוף וזמין לציבור של כל הסכמי השומה הנחתמים בין רשות המיסים לנישומים, כדי למנוע אפליה ודין שונה לגבי אותו עניין בין נישום לנישום, או אף מדיניות שונה לאותו עניין בין פקיד שומה אחד לפקיד שומה שני?