מפלגות חד-הוריות לעומת מפלגות המוניות

בכל מערכת בחירות קמות וצצות להן מפלגות אוירה, שמתפוגגות עד מהרה במהלך מערכות בחירות נוספות, במסגרת זו ניתן להציג את כולנו, יש עתיד (האמנם) ישראל ביתנו, התנועה, קדימה (מי זוכר), שינוי ועוד. מולן ניתן להראות מפלגות עם בסיס רחב כגון מפלגת העבודה והליכוד.

מפלגות האווירה מאופיינות על-ידי שלטון יחיד של מקים המפלגה, שעושה במפלגה כאות נפשו, הוא ממנה את חברי הכנסת, הוא ממליך שרים, הוא קובע את הקו הפוליטי על פיו תנהג המפלגה, והוא ישנה אותו על-פי האווירה. בקיצור מפלגות חד-הוריות, ובדרך כלל פטריארכליות, למעט התנועה עם אימא חד הורית, שקופצת ממפלגה למפלגה עד שתיפול.

בין המפלגות הרחבות ניתן למנות את מפלגת העבודה, שבה שולטים עסקנים מהסוג של איתן כבל, ועמיר פרץ שבשיטת הדלת המסתובבת כבר יצא וחזר שלוש פעמים למפלגת העבודה ויש לו חסידים שוטים שמוכנים לתת לו את קולם. מה שמטריד יותר הוא המצב בו מנהיג המפלגה אינו מבין שיש לכך השפעות הרסניות בציבור הרחב, שאינו יודע למי הוא מצביע האם לשלי בעלת העקרונות, או לעמיר בעל החלומות.

מהצד השני מתייצבת מפלגת הליכוד בעלת הבסיס הרחב ביותר בציבור, בה המנהיגים אינם פורשים חדשים לבקרים, וחוזרים כשנמאס להם בקור שבחוץ. מצטרפים חדשים שמבינים שיציבות היא כוח, שאחדות הדעות והדרך היא יתרון גדול, ולא משנים חדשים לבקרים את הקו האידאולוגי.

על-רקע החד-הוריות במפלגות האווירה נוצר מצב שהחברים האחרים ברשימה אינם מתבלטים, אינם מראים את יכולותיהם, וההצבעה היא לפי רוח האב הרוחני = דהיינו המנהיג, אם הוא מוצא חן כי הוא מדבר יפה יודע להציג נושאים ונוטל לעצמו את כל הקרדיט, כי אז הוא עולה בסקרים, בחירות זה כבר משהו אחר, שם מבינים האנשים כי דרושות מפלגות בעלות שלד קבוע ויציב ולא מפלגה חד הורית.

ולכן ייתכן שצריך לשנות את צורת הממשל והבחירות בעקבותיהן, על-ידי כך שחלק מהנציגים לכנסת יבחרו בבחירות אישיות במחוזות לא גדולים, וחלק יבחרו בבחירות רוביות כנהוג היום. יש לשער כי יהיה ניפוי של גורמים לא רצויים בצורה זו, בוודאי ככל שמדובר בגורמים קיצוניים. ראש הממשלה יהיה אותו מנהיג שנבחר בבחירות רוביות ומפלגתו זכתה למספר המנדטים הגדול ביותר.