גבולות חופש הדיבור והמחאה

בתוכנית פוליטיקה בטלוויזיה ביום ג', ראויין ח"כ אחמד טיבי מול ח"כ פרופ' אלדד. ח"כ טיבי שחזר זה עתה מביקור בלבנון, ללא אישור השלטונות, טען בלהט שמבחינתו לבנון אינה ארץ אויב והחיזבאללה אינה ארגון עוין - כשהוא יוצא מתוך הנחה שהיועץ המשפטי לממשלה, לא ינקוט באמצעים משפטיים נגדו, בשל ניסיון העבר ובשל החישוב שמדיניות הריסון והאיפוק כלפי ח"כים מימין ומשמאל תעמוד לו בשעת מבחן זו כמו שקרה גם לעמיתיו לפניו.

הבעיה בהעמדת ח"כים לדין, שעה שהם חורגים בבוטות ובגסות מעקרונות ומסגרות חופש הביטוי במדינה דמוקרטית - אינו מציאת סעיפי האישום הרלוונטיים - אלא הנכונות לנקוט בהליכים משפטיים מתבקשים.

אין כל בעיה משפטית להצביע על סעיפי אישום מתאימים, לכל אלה: ח"כים, מנהיגים רוחניים, פוליטיקאים, רבנים ומתלהמים למיניהם.
חוק העונשין, הפקודה למניעת טרור, החלטת הכנסת משנת 2002 - המונה שורת התבטאויות, שאינן כלולות במסגרת חוק חסינות חברי הכנסת - כמו תמיכה בארגון טרור, תמיכה בגזענות, הסתה ואלימות.
החוק למניעת טרור - אומר:

סע' 4(א) - אדם המפרסם בכתב או בע"פ דברי שבח אהדה או עידוד למעשה אלימות...
(ז) העושה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה איליו....בנספחים לפקודת טרור - הוכרזו הארגונים פת"ח, החזית העממית, החמאס, החיזבאללה כארגונים עוינים. כלומר: סעיפי אישום יש בשפע (גם בחוק העונשים סע' 13) - הבעיה זה, מדיניות, עקביות, החלטיות וביצוע.

אין מחלוקת על כך, שחופש הדיבור הוא אחד היסודות החשובים והבולטים של כל דמוקרטיה. פסיקת בתי המשפט לאורך שנים כיבדה והעריכה את הזכות היסודית של האדם, ואת התקשורת כמתווכת בין האדם, השלטון והחברה לרבות יניקה מחוקי היסוד כגון: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" - כלומר: חירותו האישית גופנית וחירותו הרוחנית לומר את מה שעם ליבו - גם אם דבריו מקוממים ומרגיזים.

והשאלה היא עד איזה גבול ניתן למשוך את החופש הזה - האם כל ההשתלחות בכתב, בעל פה או מעל בימת הכנסת, ראויה וניתן להגנה או יש לשים לה גבולות, סייגים, שלא תהפוך לאנרכיה מילולית שגוררת הסתה, הלבנת פנים אישית וכללית - כפי שלצערנו נתקלנו מדי פעם מאנשי ציבור וחברי כנסת.

כאשר חברי הכנסת, מעל דוכן הנואמים, מבזים את המדינה דגלה וסמליה, מנאצים את ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושריה - ומנסים להתחמק ולהסתתר מאחרי עקרון חופש הדיבור וחסינות חברי הכנסת - הדבר נראה לי כניסיון לפגוע בדמוקרטיה בכלים דמוקרטיים, דבר שהוא פגום ופסול לפי כל קנה מידה, וכמו שיש דמוקרטיה "מתגוננת" צריכה להיות גם עיתונות "מתגוננת" ואחראית. כאשר ח"כים בארץ ובחו"ל בכתב ובעל פה בכל אמצעי התקשורת מהללים את האויב ומתאבדיו בזמן קרות הפיגועים ואחריהם, זה לא חופש דיבור, זה חופש הסתה, חופש המרדה וביצוע עבירות פליליות, וחבל שהפרקליטות לא מגיבה בהתאם.

כללים אלה, יש להחיל גם על אנשי ציבור יהודים ואזרחים שעוברים את הגבול - אך לצערנו - זה לא נעשה עד כה.

לא צריך להתפלא או להיות המום מהצהרתו האחרונה של ח"כ אחמד טיבי. כבר קדמו לו חבריו, עזמי בשארה עיסאם מחול ודהאמשה - שהיללו ושיבחו את הפלשתינים המתאבדים ברחובותינו, שלחו מברקי ברכה ותנחומים ללוחמים שנפלו בלבנון ובסוריה ואף המליצו על לוחמי החיזבללה לפרס נובל לשלום.

אם קריקטורה של שרון, כראש ממשלת ישראל, בה הוא נראה זולל ילד פלשתיני, יכולה לזכות בפרס ולהופיע בעמוד ראשון בעיתונות באנגליה - ללא תגובה הולמת ופרוטוקולים של זקני ציון - בספרייה באלכסנדריה ליד התנ"ך - מה ניתן לצפות מהעולם הנאור המתורבת המודרני - החוזר בשינאת ישראל לתקופות החשוכות של האינקוויזיציה - שהובילה בעקביות למוראות השואה.

רק בישראל, בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו - יכול ח"כ להשמיץ, להסית ולפגוע במדינה - ולהישאר לבטח על כיסאו בכנסת. רק בישראל - יכולים ח"כים להשתמש בכלים דמוקרטיים כמו חופש דיבור, חסינות, תנועה, התארגנות להיבחר כנציגי ציבור לכנסת - ולהשתמש באותם כלים כדי לפגוע במדינה, בחברה ובביטחונה.

איפה יש דוגמא בעולם, בו ח"כ דוגמת אחמד טיבי, יכול היה להיות יועץ אישי ומדיני פוליטי למנהיג של צד אויב כמו עראפאת - הנמצא במצב סכסוך מזויין ומלחמה עם ישראל, מבלי שינקטו נגדו אמצעים? איפה עוד נמצא דוגמא לח"כ נוסח עזמי בשארה, שנוסע לסוריה, יושב ליד מנהיג החיזבללה - נסראללא, אוייב ישראל, ונואם בגנות ישראל ובהמשך המאבק וההתקוממות נגדה על-ידי מחבלים.

כאשר רוצחי ילדים נשים וטף - מקבלים תואר של לוחמי חופש, והפרלמנט לא סוער וגועש ומקיא אותו מתוכו - מצבנו מדאיג.
החוק שהועבר לאחרונה בכנסת - החוק נגד הסתה וגזענות - אינו מהווה מיכשול להשתוללות הח"כים ומנהיגים מימין ולכן יש לתקנו ולהביא למצב שבו ח"כים מסוג זה - לא יימצא מקומם בכנסת, ואנשי ציבור, מסיתים ואלימים - ילכו לבית משפט.

חקיקה ברוח זו חיונית - מאחר ובג"צ ברצותו לחיות באולימפוס אקדמי - ולשאוף לאימוץ אידיאלים אוניברסליים של שיוויון, חופש הדיבור והיצירה האמנותית, וכל זאת בזמן משבר ובשעות מלחמה - תוך ניתוק מהמציאות וההתרחשויות בה - מתיר את הצגת הסרט ג'נין ג'נין וטופח על שכמו הנאור והליברלי, תוך פגיעה בצה"ל, בלוחמי המילואים שבחיים ובמיוחד באלה שחרפו נפשם - על שמירת ביטחון המדינה ופגיעה בחפים מפשע - ושמירה על כללי מלחמה - מול חיות אדם ללא מסגרת ומגבלות - תוך ניצול אוכלוסיה אזרחית תמימה כמגן אנושי.

התרת הסרט ובמיוחד ליוצר נוסח בכרי, שנעזר במימון הסרט במקורות מפוקפקים ועוינים כאשר אותו בכרי - הטיח עלבונות קשים בשב"כ ובמשטרה עם מעצר קרובי משפחתו בסיוע למחבל שהתפוצץ באוטובוס בצפון - באשמות של קונספירציה והסתה נגד ערביי ישראל על-ידי השלטון הישראלי - וכאשר כעבור שבועיים ימים - בני משפחתו הקרובים הודו בסיוע למחבלים והורשעו - לא שמענו ממנו ולו ציוץ אחד, או חרטה, או הבעת התנצלות או הזדעזעות - אלא שתיקה רועמת ושמחה על שאותה ממשלה מושמצת על-ידו -

איפשרה לו להקרין את הסרט השקרי והאנטי ישראלי ג'נין ג'נין. ואם יש בציבור הישראלי - אזרחים החושבים שזו הדמוקרטיה האמיתית בהתגלמותה, יש לעורר אותם ולנער אותם כדי להסביר שדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבאה להגן על העם, שלומו וביטחונו - ולכן יש לממשלה זכות ואמצעים לנקוט באמצעי הגנה לגיטימיים, כולל הגבלת זכויות והצרת צעדים - כדי לשמר ולהגן על המסגרת החופשית והדמוקרטית.

אפשר להביא, דוגמאות למכביר ממולדת הדמוקרטיות כמו צרפת, אנגליה וארה"ב על הצעדים שהן נקטו בעקבות פעולות טרור שפגעו במדינתם - ואין לי ספק שתופעות כמו אצלינו, דוגמת דהאמשה אחמד בשארה, לא היו עוברים בשקט במדינות אלה. על כנסת ישראל - לפעול מהר לחיזוק שלטון החוק וסתימת סדקים בחומת הדמוקרטיה - בטרם ייפרץ הסכר.