כחצי שנה חלפה מאז פרצה "אינתיפאדת הסכינים" וכרגע אין סימנים המעידים על כך שהיא הולכת ונחלשת, ההפך הוא הנכון, הפלשתינים מעריכים כי היא תלך ותגבר בהעדר דיבידנדים מדיניים עד כה מגל הטרור.
ישראל שילמה עד כה ב-34 אזרחים הרוגים הפלשתינים מדווחים על 250 הרוגים מצדם. הדלק העיקרי של מנוע הטרור ממשיך להיות ההסתה ברשתות החברתיות, אולם גם בחלוף שישה חודשים של אלימות אין גוף אחד שמרכז ומכווין את גל הטרור, אף ארגון פלשתיני לא הצליח לרכוב על האינתיפאדה ולממן אותה, אין לה אג'נדה מוגדרת והיא החלה להתפתח לכיוונים נוספים, המחבלים החלו לפעול לעיתים בזוגות, לנסות לחדור לתוך התנחלויות בגדה, גובר השימוש בנשק חם, בעיקר נשק מאולתר כמו תת המקלע המכונה "קרלו", ולעיתים משתתפים באינתיפאדה גם פלשתינים ופלשתיניות מבוגרים מעל גיל 30. אולם, עדיין האינתיפאדה היא ברובה אינתיפאדה של יחידים או "זאבים בודדים".
הפועלים הפלשתינים, שיש להם אישור עבודה זמני או קבוע בישראל, כמעט ולא משתתפים באינתיפאדה הזו, הם מזדהים עמה אך רוצים לשמור על פרנסתם, ישראל מצדה איננה אוסרת כניסת פועלים פלשתינים עם אישורים לעבודה בישראל, היא איננה מעוניינת בהרחבת מעגל השנאה והאלימות ולהחריף את המצב הכלכלי של תושבי הגדה. לאינתיפאדה הצטרפו באחרונה צעירים פלשתינים השוהים בישראל ללא אישור (שבח"ים) המכירים היטב את השטח ואת נקודות התורפה הביטחוניות.
תופעת ההפגנות האלימות סמוך למחסומי צה"ל בגדה כמעט ונעלמה,פיגועי הדקירה והדריסה נמשכים אך בשטחים יש תחושה כי האינתיפאדה מתגלגלת לתחומי הקו הירוק וכי בקרוב יגברו פיגועי הטרור בערים המרכזיות בישראל, בתל אביב, נתניה, חיפה, פתח תקוה, אשקלון וכו, כדי לפגוע עוד יותר בתחושת הביטחון של אזרחי ישראל.
לדברי הפלשתינים, ההסלמה בטרור בימים האחרונים נובעת מהצטברות של גורמים, מהתחדשות המתיחות באזור הר-הבית בירושלים, ביקורו של ג'ון ביידן, סגן נשיא ארצות הברית בישראל ובתחומי הרש"פ, העדר אופק מדיני והתנגדות ישראל ליוזמה הצרפתית, ההתבטאויות בישראל על קריסה קרובה של הרש"פ, מבוי סתום במאמצי הפיוס הלאומי בין פתח לחמאס וקרב הירושה ברש"פ. כל ההתפתחיות האלה מגבירות את תחושת היאוש, התסכול והזעם בקרב הדור הצעיר הפלשתיני.
הצלחת הפיגועים והפגיעה ב"בטן הרכה" של ישראל מעודדים את הדור הצעיר הפלשתיני, מערכת ההסתה מתארת את המחבלים הצעירים כגיבורים לאומיים המביאים כבוד למשפחותיהם ולעם הפלשתיני בדרכם לגן העדן שם ייהנו מכל המנעמים של ה"שהידים" ובראשם ההנאה המינית בחברת 72 בתולות "שחורות העין" (אלחוריאת-בערבית).
האמצעים הצבאיים שנוקטים כוחות הביטחון של ישראל הם יעילים רק במידה מסוימת מכיוון שהקושי המודיעיני הוא גדול לאסוף מידע מראש ולסכל כוונות של יחידים המתכוונים לבצע פיגועים, חלק מהמחבלים הצעירים נמנעים מלפרט את כוונותיהם בדפי הפייסבוק כדי להקשות על ישראל ללכוד אותם.
המניעים של ביצוע הפיגועים הם אישיים, חלקם מונע מאמונה דתית קיצונית בדרך הג'יהאד אך יש גם סיבות נוספות בעיקר שנאה לישראל ותסכול ודיכאון מהמצב הכלכלי והמדיני בגדה.
רבים מן הצעירים הפלשתינים מתהלכים בתחושה כי "אין להם עתיד" במציאות הנוכחית וכי אין להם מה להפסיד, להפך באמצעות הפיגועים הם יזכו להכרה וכבוד בקרב חבריהם, משפחותיהם והחברה הפלשתינית. ה"שהיד הצעיר" הפך לסמל של כבוד וגאווה לאומית בשטחים.
האתגר הישראלי הוא לא לאפשר לאינתיפאדה להתרחב וללא לנקוט בצעדים בלתי מושכלים שיצרפו עוד מגזרים בחברה הפלשתינית לגל האלימות, המלחמה בהסתה הדתית והלאומית היא חשובה מכיוון שהיא מהווה את אחד המקורות העיקריים שממנה יונק הטרור.
בהעדר משא-ומתן מדיני בין ישראל לפלשתינים יש חשיבות רבה שלא לפגוע בכלכלה הפלשתינית ולאפשר את המשך קיומה של הרש"פ.
קריסתה של הרש"פ, בשלב הזה, תיצור אנרכיה בגדה ותגביר את הייאוש והתסכול שינוצל על-ידי הגורמים המסיתים לדרבן את הפלשתינים להגביר את הטרור נגד ישראל.
