חרטה או חארטה

להלן תסריט, דמיוני או אמיתי. הקורא יחליט.

מזכירה צעירה נאת-מראה עבדה בצמוד לשר בכיר, הנושא מטען לא מועט של שנים. מדי פעם הבכיר פלרטט על גבול האסור עם א' והציע לה הצעות מגונות. א' הבליגה והמשיכה הלאה. במשרה שהחזיקה היה עניין רב, אתגר ושכר נאה. א', שסלדה מהתנהגותו והערותיו הסקסיסטיות של הבכיר, סכרה פיה כשברקע עלתה המחשבה על המשפחה קשת היום ממנה באה, הזכרונות מהמגורים בפריפריה והאמביציה למשרה נחשקת בעתיד. א' קיימה קשרים אינטימיים עם בחור בן גילה והתגוררה עימו בדירה שכורה במקום טוב במרכז תל אביב. הדבר כידוע כרוך בעלויות לא מבוטלות.

באחד הערבים ביקש הבכיר, המתגורר בדרום, שא' תפגוש אותו במלון תל אביבי לישיבה, כהכנה לקראת דיון חשוב בממשלה למחרת היום. כשפתח הבכיר את דלת המלון בפני א', הוא לבש משום מה חלוק כשחיוך רחב שפוך על פניו. הדקות נקפו, ודבר העומד על הפרק לא עלה לדיון למעט רמזים מיניים בוטים מצד הבכיר וניסיונות התחככות מצידו בא'. א', בעת ההטרדות, עזבה את החדר ונסה על נפשה.

א' הזעיקה את בן זוגה ששהה בסמוך לבית המלון, והללו פנו למשטרה והגישו תלונה על אונס. בטרם פנייתה למשטרה, קיימה א' יחסי מין מלאים עם בן זוגה, ולאחר מכן פנתה לבית החולים בבקשה לטיפול בבעילה האסורה כביכול שחוותה. את המסמך הרפואי המאשש את הבעילה הציגה א' במשטרה.


"לא אודה במה שלא עשיתי"


משפטו של הבכיר באשמת אונס יצר כותרות והאריך את חדשות הערב בטלוויזיה, אגב פרשנויות טרחניות של עורכי דין, מרצים בכירים במכללות למשפטים ופוליטיקאים. לצד הטענה על אונס, לחובתו של הבכיר נזקפו עדויות רבות של נשים שלטענתן הוטרדו על ידו. לחלקן שלח מסרים מיניים ודרש יחסים אינטימיים בתמורה לטובות הנאה ומשרה בכירה. עדויות תומכות אלה גרמו להרשעתו של הבכיר.

לאחר ששתי ערכאות דנו בעניינו של הבכיר, שהספיק להפחית ממשקלו אגב עינוי דין, ולאחר שנפרד מנתח לא מבוטל מחשבון הבנק לטובת עורכי הדין, נגזרו עליו שנים ארוכות בכלא.

הבכיר לא חדל לטעון לחפותו גם לאחר שנכלא מאחורי סורג ובריח. בכלא התגלה כאיש רעים להתרועע, סייע לאסירים רבים בהגשת בקשות ועצות בעניינים שונים. משסיים לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו, עתר לשחרור מוקדם. פרקליטו, סניגור ידוע ומנוסה, טען בפניו כל העת שעליו לקחת אחריות להביע חרטה וסליחה, כדי שהדבר יסייע לשחררו במוקדם.

לאיש נזקפת התנהגות מופתית בכלא. מפאת גילו וההתדרדרות מאיגרא רמא וההתכנסות העתידית בדל"ת אמותיו בביתו לאחר המאסר, הדבר שולל טענת מסוכנות. הבכיר, ששיבה זרקה בשערותיו והחיוך התמידי שהיה שפוך על פניו מזמן נמחק, חזר ושנה באוזני פרקליטו: עד כאן, לא אודה במה שלא עשיתי. להזכיר חרטה והכאה על חטא, אינו תנאי הכרחי להפחתת השליש.


התנהגות ההווה, לא מעשי העבר


לא בכדי בית המשפט העליון לא ראה בלקיחת אחריות על מעשה והבעת חרטה, תנאי הכרחי לשחרור מוקדם לאחר ריצוי של שני שלישים מתקופת המאסר. עלינו לזכור, כי האמת המשפטית והאמת העובדתית לא בהכרח זהות ולעיתים אף מנוגדות.

המקרה שתואר לעיל יכול להיות תרחיש אמיתי בכל עת. מקרה זה ממחיש, כי האמת המשפטית הראייתית שהובאה בפני השופטים היושבים בדין, גברה על האמת העובדתית. תלונת המתלוננת, העדויות התומכות שהיוו "דבר מה נוסף", היו לנגד בית המשפט מול טענת החפות של הבכיר לה לא היה כל תימוכין חיצוני.

אף לא איש נכח בזירת האירוע למעט הבכיר והמתלוננת, אך דברי המתלוננת, עדותו של בן זוגה שהיה סמוך אליה ששמע ממנה את אשר שמע, התעודה הרפואית ועדויות תומכות של נשים נוספות שהוטרדו על-ידי השר, הצביעו על שיטה. כל אלו לא הותירו שום ספק סביר. מכלול הדברים הביא להרשעה המופרכת.

זוהי שיטת המשפט הנוהגת בישראל ואין בלתה לטוב ולרע. בפני בית המשפט מובאות ראיות ואין ביכולתו לבחון כליות ולב. שר בכיר, ובעצם כל אחד מאיתנו, המפזר סביבו עשן כבד, יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי להוכיח שאין אש, גם אם אין אש.

לאחר שהורשע הבכיר באשמה משוללת כל יסוד, באה החברה ודורשת ממנו להכות על חטא על דבר שמעולם לא ביצע כתנאי לשחרור מוקדם. בכך החברה מוסיפה חטא על פשע. פשע שמעולם לא בוצע ודרישה להודות בו לאחר ריצוי כמעט מלוא העונש בגינו.

טוב שההודאה/חרטה/בקשת סליחה אינן תנאי הכרחי לשחרור מוקדם. בית המשפט העליון הבין שהאמת המשפטית היא לעיתים חמקמקה ובלתי נתפשת.

על כן, אסיר המבקש שחרור מוקדם, עניינו צריך להיבדק במשקפיים רחבי-מסגרת הבוחנים את האסיר לאחר שנגזר דינו, אגב ריצוי העונש, בראיות חיצוניות למעשה שביצע ובגינו נכלא. לא במשקפיים דרקוניים. ניכוי שליש צריך להיבחן באופן סובסנטיבי עכשווי ולא על בסיס עבר חמקמק.