בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בית המשפט הכיר כ"תאונה" בחלחולו של חומר ניקוי לצמיג הרזרבי שהוחזק בתא המטען
האם נזק שנגרם לרכב במשך זמן רב ולא באירוע חד-פעמי יכול להיות מוגדר כ"תאונה" ולזכות בתגמולי ביטוח? כלומר: האם לפי הפוליסה התקנית, "תאונה" חייבת להיות פתאומית? סוגיה משפטית זו נדונה בפסק דין מרתק שניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב. מעשה שהיה כך היה. אישה הניחה בתא המטען של רכבה החדש חומר ניקוי חזק במיוחד. חומר הניקוי נותר ברכב ולאחר מספר חודשים האישה החלה להרגיש ריח חריף. חיפוש בעקבות מקור הריח הוביל אל בקבוק חומר הניקוי, שהוצא והושלך אחר כבוד לפח האשפה. כעבור כשנה וחצי התגלה תקר באחד מגלגלי המכונית, וכשבעלת הרכב ביקשה להחליף את הגלגל - היא גילתה, כי הצמיג החלופי התכסה בחלודה. האישה הייתה סבורה, כי זהו "פגם בייצור" אולם בדיקה מקיפה שנערכה במוסך העלתה ממצאים אחרים. הסתבר שחומר הניקוי חדר אט-אט למערכות הרכב, תוך שהוא פוגע לא רק בגלגל החלופי אלא גם בחלקים נוספים (אפילו עד מוט ההגה). הפניות לחברת הביטוח להכרה באירוע כתאונה נדחו על הסף. חברת הביטוח הייתה בטוחה שהתביעה בעניין תידחה על הסף, ולכן שלא כמנהגה, לא הסכימה לשלם ולו שקל אחד בגין הנזק שנגרם לרכב. כאשר הוגשה התביעה, טענה חברת הביטוח: "התובעת לא הצביעה על מועד מדויק שבו הנזק נגרם. לא היה כאן אירוע של תאונה פתאומית והפוליסה לא מעניקה כיסוי לאירועים מסוג זה". אולם החלטתו של השופט אלי ספיר הפתיעה אותה. בית המשפט בחן את הסוגיה במחלוקת לעומק ובעזרת שני פסקי דין (מבית המשפט העליון ומבית המשפט באנגליה) קבע, כי תאונה המזכה בתגמולי ביטוח לא חייבת להיות אירוע פתאומי. פוליסת הביטוח במקרה זה הייתה פוליסת ביטוח רכב תקנית שנרכשה בהתאם לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי). כידוע, זוהי פוליסה אשר מחייבת את חברת הביטוח, וכל התניה בה צריכה להיות לטובת המבוטח. בשלב ראשון קבע השופט ספיר, כי התקיים "יסוד הסיכון": האירוע המתואר נכנס תחת הגדרת "תאונה מכל סוג שהוא" בפוליסת הביטוח התקנית. ביטוח נועד לכסות את המבוטח בגין נזקים שנגרמו מאירועים מקריים או בלתי צפויים, גם אם הנזק היה תולדה של טעויות המבוטח עצמו (ומכאן נשללה אחריותה של התובעת מבחינת אשם תורם). לאחר מכן הודגש, כי נושא ה"פתאומיות" לא יכול לסכל את התביעה, שכן בבית המשפט העליון נפסק זה מכבר, שבהגדרת המונח "תאונה" בפוליסת הביטוח אין להכליל יסודות של מיידיות או פתאומיות. בית המשפט הפנה את הצדדים לפסק דין שניתן במקרה דומה בבית המשפט באנגליה. שם היה מדובר על עץ שניטע בחצר אחת ושורשיו חדרו עם השנים תחת בית השכן. כמו בבית משפט השלום בתל אביב במקרה שלנו, גם בית המשפט באנגליה מצא שהאירוע הוא אירוע תאונתי המזכה בתגמולי ביטוח. זאת ועוד: יסוד המקריות התקיים ב"תאונה", שכן בעלת הרכב לא צפתה את הנזק ואף לאחר שהבקבוק הוצא - הנזק לא התגלה. עוד הודגש בפסק הדין, כי התנהגות התובעת הייתה תקינה לגמרי. אם לצטט מפסק הדין, "אדם שם חומר ניקוי בתא המטען של רכבו. אין מדובר על חומר רדיואקטיבי או כזה שהשימוש בו נעשה בידי בעלי מקצוע מיוחדים ובמקרים יוצאי דופן".
|
|
הכותב הוא המשנה לראש לשכת עורכי הדין.
|
|
תאריך:
|
16/03/2016
|
|
|
עודכן:
|
16/03/2016
|
|
עו"ד יוסף ויצמן
|
|
שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אורן שוורץ, פרסם (8.3.16) פסק דין שעניינו נטילה שלטונית של מקרקעין שהיו בבעלות פרטית, במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה, ללא הסכמת בעלים. בעתירה נטען, כי יש להורות על השבת הזכויות היחסיות שנלקחו מהעותרות במסגרת התוכנית, וזאת משום שהשטחים אינם משמשים, לטענתן, למטרה ציבורית, אלא למטרה מסחרית (קאנטרי, חנויות ספורט והסעדה) וזאת בהתאם לסעיף 196(א) לחוק התכנון והבנייה.
|
|
|
העולם הערבי עדיין מתאושש מהצהרתו המפתיעה של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין על הסגת "הכוח העיקרי" של צבא רוסיה מסוריה, שהכניסה להלם את כל הגורמים המעורבים במלחמה בסוריה, בדיוק ערב יום השנה החמישי לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה וערב חידוש שיחות השלום בז'נווה.
|
|
|
הטרור הפלשתיני הנוכחי מאופיין בזה שמבצעיו הם יחידים, צעירים בדרך כלל, פועלים פעמים בספונטניות, וכלי הנשק העיקרי שלהם הוא הסכין, ופעמים המכונית לצורך דריסה. כל יחיד ונימוקיו שלו: החל מנקמה, בעיות אישיות, ייאוש מהחיים הקשים, הצלת מסגד אל-אקצה, רגשות לאומיים חזקים ועוד כהנה וכהנה. יעדי הפיגוע: כל מי שנראה כיהודי, יהיה זה זקן, זקנה, ילדה, שוטר, אישה בהריון. העיקר הוא להרוג ולהיהפך ל"שאהיד", מי שנהרג למען אללה הגדול. אבל, נראה לי שראיה כזאת היא מאוד צרה ומצומצמת. דעתי היא, וכבר נתתי לה ביטוי בעבר פעמים רבות, כי לפנינו מדיניות פלשתינית, עטופה בתפיסת עולם, שראשיתה בסוף 2010, כאשר ארגון פתח, שהיושב-ראש שלו הוא אבו מאזן, הכריז על תחילתה של "התנגדות עממית בדרכי שלום" נגד ישראל. וזאת כחלק מהאסטרטגיה הפלשתינית של לחימה נגד ישראל - לחימה מדינית, משפטית וחרם. אבו מאזן חזר על מדיניות ה"התנגדות העממית" בדרכי שלום מעל כל במה בינלאומית. ו"דרכי שלום" היו כל כלי הפיגוע הקרים, להבדיל מנשק חם. ולכן, מ-2011 ועד ספטמבר 2015 בוצעו אלפי פיגועים של דקירות סכינים ביהודה ושומרון, ופעמים גם בירושלים, ונפלו קורבנות, אך הממשלה שלנו התעלמה, וגם התקשורת. אירועי הר-הבית בקיץ 2015, אך לא רק הם, העבירו את "ההתנגדות העממית" גם לתוך ישראל, תוך שהיא עולה מדרגה בהיקפה ובאינטנסיביות שלה. אכן הבודדים מבצעים, אך הרשות מכינה עבורם את האווירה, את המטרה, את התמיכה המוראלית, וכמובן את ההסתה הפרועה. וכאן, הרשת החברתית היא "מכפיל הסתה" עבורם.
|
|
|
בימינו קל מאוד להשתמש בדימויי השואה. במשך מספר שנים אויבי ישראל (ה״שותפים לשלום״, אלו שקוראים לעצמם ״פלשתינים״, וחבריהם במערכת עיתון הארץ ושאר ישראלים יפי נפש) משווים אותנו ל״נאצים החדשים״ ואת עזה ל״גטו פתוח״. אפילו איני צריך לנקוט שמות, נראה שהתופעה כל כך רווחת, שכולם נחשפו אליה בזמן זה או אחר. בכזו קלות-ראש מעזים יהודים וישראלים להשוותנו לנאצים, ואני, בן ונכד של ניצולי שואה, נחרד.
|
|
|
מערכת החינוך שאנו מכנים היא למעשה מערכת להשכלה, בה מקבל התלמיד את מה שגובש במהלך השנים במשרד החינוך, על-ידי בעלי מקצוע, תוך למידת והתאמת החומר הנלמד לקורה בחו"ל. שר החינוך מתערב לעיתים רחוקות בתכנים, אם בכלל.
|
|
|
|