תור הזהב של האיסלאם היה מהמאה השמינית ועד המאות ה-16-15. במהלך תקופה זו, חכמים מוסלמים תרמו לעולם בתחומים רבים. בתקופת שלטון בית עבאס (1258-750) חלה התפתחות בתחום המדעים בדגש על מתמטיקה, אסטרונומיה ורפואה. אל-מנצור, הח'ליף השני של בית עבאס, נחשב למייסד כאשר מלומדים ומומחים רבים הגיעו לחצרו. במאה התשיעית הוקם "בית החוכמה בבגדד" - מכון תרגום, ספרייה ומכון מחקר. תור הזהב הסתיים כאשר הרנסנס נטל את ההובלה. המערב פיתח את תחומי המדעים וההשכלה לאין שיעור. במקביל נראה שבאיסלאם חלה האטה בפיתוח המדעים ועלייה בקיצוניות.

במאמר שפרסם בשנת 1993, בשם "התנגשות הציוויליזציות", אומר סמואל הנטינגטון, שהמאבקים העולמיים לאחר נפילת ברית המועצות יהיו על-רקע תרבותי בין ציוויליזציות. הדגש יהיה על יחסי הגומלין בין המערב לבין הציוויליזציות הלא-מערביות. הסיבות לכך הן בין היתר נקודות השקפה שונות על מושגי יסוד כמו חרות, שוויון וזכויות, ההשתלטות התרבותית של המערב והחלשת מדינות הלאום, שמחזקת יותר את הזהות הקשורה לציוויליזציה (האדם כבר לא צרפתי או אנגלי אלא מערבי). הנטינגטון מוסיף, שהמוקד הטעון ביותר הוא בין האיסלאם למערב, בשל האופי המיליטנטי של האיסלאם, תחושת הנחיתות של האיסלאם מול המערב, הבדלי תרבות עמוקים והגירה איסלאמית למערב.

הטרור האיסלאמי היום נוגע בדיוק לאותה התנגדות איסלאמית למערב שתיאר הנטינגטון. אם היו רוצות, היו יכולות מדינות האיסלאם לשפר ולקדם את עצמן. דוגמה לכך הן סעודיה ונסיכויות המפרץ. מדינות אלו, שידעו לנצל את אוצרות הטבע שלהן, הביאו לקידום עצום של אוכלוסיות מדינותיהם. הכל תלוי ברצון. הטרור האיסלאמי נוגד את ההתקדמות המערבית שנתפסת בעיניהם כפסולה, מתוך אמונה שחיים על-פי כללי האיסלאם הנוקשים הם היעד האמיתי.

האידיאולוגיה הדתית של דאעש מבוססת על התפיסה לפיה האיסלאם הטהור הוא האיסלאם הסוני ממנו נובעת התנועה הסלפית, וממילא גם הג'יהאד הוא הג'יהאד הסלפי. הג'יהאד הסלפי הוא הזרם הקיצוני של התנועה הסלפית. לפי זרם זה, הפעילות האזרחית והחברתית לבדה לא תצליח לקרב אנשים לאיסלאם, ולכן יש לשחרר את אדמות האיסלאם מכל תרבות אחרת באמצעות ג'יהאד. לדידם של הדוגלים בתפיסה זו, ג'יהאד הוא מאבק אלים ללא פשרות, וחובתו של כל מוסלמי להילחם נגד אויבי האיסלאם מבית או מחוץ.

האידיאולוגיה של דאעש כוללת גם את המושג "והאביזם", מבית מדרשו של מוחמד אבן עבד אל-והאב מחצי-האי ערב. אידיאולוגיה זו מדגישה את אחדות האל וההתמקדות בו. הטענה היא שיש להיצמד לאמונות המקוריות שנקבעו על-ידי הנביא מוחמד, וכל דבר אחר נחשב ככפירה. בנוסף לכך, הווהאביזם מתנגד למודרניות, לחילוניות ולהשכלה. הווהאביזם מחשיב מוסלמים שאינם נוהגים לפיו ככופרים, אמירה משמעותית מאחר שלמוסלמי אסור להרוג מוסלמי, אלא אם מדובר במוסלמי "לא אמיתי" ואז מותר להרוג אותו.

נקודה חשובה שיש להתמקד בה במאבק האידיאולוגי נגד דאעש היא הגדרת מושג הג'יהאד והסתירה הקיימת בין מושג זה לאידיאולוגיה של דאעש. לפי ההגדרה המקורית של הג'יהאד, מדובר בצורך להגן על האיסלאם מאחרים, אבל באמצעים פוליטיים, משפטיים, דיפלומטיים וכלכליים, כאשר השימוש בכוח הוא רק אמצעי אחד ונדיר. דאעש אינו פועל לפי הגדרה זו, אלא לפי הרעיון הסלפי של הג'יהאד.

לאור זאת, ניתן למעשה להגיד, כי קיימת סתירה בין הג'יהאד הסלפי לווהאביזם באידיאולוגיה של דאעש. הדבר נובע מהעובדה שלפי הווהאביזם יש להיצמד לאמונות המקוריות של האיסלאם, כפי שנקבעו לפי הנביא מוחמד. מאחר שדאעש אינו פועל לפי ההגדרה המקורית של הג'יהאד, יוצא מכך שהאידיאולוגיה הווהאבית של דאעש סותרת למעשה את הגדרת הג'יהאד של הארגון.

טורקיה מתנגדת להמשך כהונתו של בשאר אסד כנשיא סוריה, לאחר שנים של עליות ומורדות ביחסים בין המדינות. למרות ההתנגדות העזה של טורקיה למשטר הסורי, דווקא הכורדים הם שמדאיגים אותם יותר, ונגדם טורקיה פועלת צבאית בסוריה ובעירק.

טורקיה תוכל להסתדר עם אוטונומיה כורדית בגבולה הדרומי. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הבטיחו המעצמות לכורדים שהם יוכלו להקים מדינה על חורבות האימפריה העות'מאנית. לאחר שהבטחה זו הופרה על-ידי המעצמות משיקולים פוליטיים וכלכליים, החלו הכורדים במאבקם לעצמאות.

רוב הכורדים נמצאים כיום בטורקיה, ולאחר מכן באירן, עירק וסוריה. הקמת מדינה כורדית עצמאית (כורדיסטן) תאחד את האיזורים הכורדים במדינות אלו. מאחר שבטורקיה נמצאים רוב הכורדים, אחוז ניכר מכורדיסטן יבוא משטח טורקיה. נשיא טורקיה, טאיפ ארדואן, חושש מהכרזת עצמאות והקמת אוטונומיה על-ידי הכורדים בסוריה, מאחר שהדבר יגרור דרישות דומות מצד הכורדים בטורקיה, שלמעשה מצויים תחת משטר צבאי. זוהי הסיבה לפעילות טורקית נגד הארגונים הכורדים, אשר מצידם מגיבים במחאות אלימות שממוגרות באלימות מצד כוחות הביטחון.

היחסים בין רוסיה לסוריה החלו עוד בסוף המאה ה-19, כאשר האימפריה הרוסית הקימה משרד קונסולארי בדמשק. מהפכת אוקטובר 1917 והקמת ברית המועצות הביאו לניתוק היחסים, שחודשו ביולי 1944. היחסים בין שתי המדינות, שנמשכים עד היום, ידעו בעיקר עליות ושיתופי פעולה כלכליים. עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, רוסיה תמכה במשטר אסד דיפלומטית וצבאית (בהתחלה דרך ייעוץ צבאי ומשלוחי נשק), עד שהחלה לתקוף את המורדים במדינה בספטמבר 2015, עד הנסיגה מוקדם יותר החודש.

למרות היחסים ארוכי השנים בין המדינות, מומחים מעריכים שרוסיה נכנסה ללחימה בסוריה לא כדי לעזור לאסד, אלא כדי לקבע את מעורבותה במזרח התיכון. זאת, לאחר הבידוד הבינלאומי שהוטל עליה בעקבות הפלישה באוקראינה. בנוגע לעיתוי העזיבה, ההערכה היא שרוסיה רואה את אסד כנטל. ההחלטה האחרונה על הפסקת אש בסוריה בין כוחות המשטר לאופוזיציה, הייתה ההזדמנות הרוסית לצאת מהבוץ הסורי.

במדינה דמוקרטית אפשר ורצוי להתלונן ולבקר את השלטון. כדאי מאוד שיהיה מישהו שירים דגל ויגיד "זה לא בסדר". במדינה דמוקרטית אי-אפשר לנצל את הזכות הזאת כדי לערער על קיומה של אותה דמוקרטיה.

ישנם אין-ספור סרטונים המראים עדויות של פעילי "שוברים שתיקה", בין אם מדובר בראיונות של חיילים, או שמדובר בנשיאת דברים בכנסים בינלאומיים. באותם כנסים, הדוברים מוציאים את כל הרעל שיש להם על המדינה, משמיצים אותה ומשקרים במצח נחושה. לאחרונה התברר, שהם הרחיקו לכת כאשר אספו מידע מסווג מחיילים והנחו אזרחים לפני גיוס איפה לשרת, במטרה שיעבירו חומרים על צה"ל שישמשו את הארגון למאבק בישראל.

אם באמת (וקשה להאמין שזה קורה) וצה"ל מפר זכויות אדם 24/7 כפי שבארגון טוענים, יש גופים מתאימים להם מעבירים את החומרים, כמו למשל נציבות קבילות חיילים ומבקר המדינה. ומעל הכל: אתה לא יוצא לחו"ל ומשמיץ את המדינה שלך לפני שהדברים התבהרו.