תסלחו לי שגם אני חופר לכם בעניינה של
ענבל אור. לא החזקתי מעמד.
האמת, לאורך הזמן שהיא פעלה "כמלכת קבוצות הרכישה" די האמנתי לה. כנראה שאני תמים מדי. האמנתי שהיא עושה עסקים טובים, מרוויחה כסף ומגבה את עצמה בשואו אוף רלוונטי ומרשים. אני עדיין מאמין שבתחילת דרכה הכל היה נכון וכשר ומתישהו, כנראה ולכאורה, השתן עלה לה לראש והחלו להתבצע, כנראה ולכאורה, כל מיני תכנונים לא כשרים עד לסוף המר. אם על ידיה של גברת אור, אם על-ידי מקורביה ואם על-ידי עובדיה. כמובן שכנראה ולכאורה.
הסוף המר העיקרי הוא כלל לא של ענבל אור אלא של אותם אנשים משקיעים שנתנו לה כסף תמורת נכס. לא סתם נכס – נכס על הנייר. שוב הוכח (לכאורה לכאורה לכאורה) שמי שמתפתה לעסקות טובות מדי – עלול להפסיד הון רב ולפעמים את רוב הונו.
הלקוחות של ענבל אור כנראה ולכאורה הפסידו את כל כספם. כל שקל שעבר לענבל אור לא ישוב עוד לעולם והמשקיעים, קוני הדירות, איבדו כך את כספם.
נכנס לא מעט
וכנראה ולכאורה התרמית לא החלה בשבוע האחרון. אני מאמין שגם לא בחודש האחרון. מתישהו לאורך התהליך החלה המכונה לחרוק והיה צורך למלא את החסר. כסף חדש שנכנס, וכנראה שנכנס לא מעט, היה צריך ואמור למלא בורות כספיים אחרים שנפערו וכאשר הבור הפיננסי מתרחב ומתרחב – הקושי למלא אותו עולה ועולה.
אז כנראה ולכאורה שאין הבדל גדול בין הנוכלים השונים, קטנים וגדולים. לא פעם כתבתי פה וגם פה על כל מיני נוכלויות פיננסיות שהמשותף להם – איבוד הכסף.
תקראו לי תמים אך אני כל פעם נפעם איך אנשים מכל המגזרים ומכל העדות, נשים וגברים, משכילים ומשכילים פחות – נופלים כפרי בשל לנוכלויות שקופות וברורות כל כך.
ובאופן אישי, ביני לבין עצמי, איני מטיל את האחריות על הנוכלים. החוק יעשה איתם את הדין. את האשמה אני מפיל על בעלי ההון, בעלי הכסף, שהעדיפו להתעלם מסמני האזהרה, העדיפו לעשות קיצורי דרך והעדיפו להתרשם מהחלום – על-אף שהיה כמעט וברור שהוא לא יכול להתגשם. בטח שלא לאורך זמן.
אני משתמש לרוב ב'כנראה ולכאורה' מ–2 סיבות עיקריות: הראשונה, על-מנת לא להתבע על-ידי מי מהגורמים המוזכרים כאן. השנייה, כי אולי, אולי, אולי הכל באמת שקר גדול והגברת ענבל אור היא אשפית פיננסית ואשת נדל"ן מהשורה הראשונה שנפלה בעצמה לעוקץ על-ידי מקורביה.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
