הכלת הטרור והכאב

הכלה בלתי אפשרית! גם ממרחק אלפי קילומטר לא ניתן להכיל את ההרגשה ואת הרגשות. הלב כואב ודואב, אבל קשה כצור ואיתן כחלמיש! ילדה בת ארבע עשרה, הלל יפה אריאל הי"ד, נרצחה במטתה. למחרת, חמש עשרה ק"מ משם, נרצח, תוך כדי נסיעה, הרב מיכאל מארק הי"ד. פרח נוסף נתלש בשיא פריחתו ועץ נגדע במלוא תפארתו.

בראש ובראשונה תנחומים עמוקים למשפחות ורפואה שלמה לפצועים. תכיפות המעשים וגילאי המפגעים ומוצאם, למרות הדיבורים, ההרצאות, גילויי הדעת, האזהרות, הגינויים והאיומים "שזה לא יעבור לסדר היום" מראים בעליל לא רק על אי-שיתוף פעולה מה"פרטנרים" לעבוד להשכנת שלום באזור אלא גם על עידוד המעשים המחרידים האלה. בפחות משנה, מאוקטובר 2015, ארבעים יהודים נרצחו! אין פרטנר! "גאים בערבים הפלשתינים במיוחד כשהם מכאיבים לכם!" זה אמר חבר כנסת במליאה! לא מול אספסוף ברחובות ג'ינין או מחנה פליטים! ישר, פשוט ובוטה – במליאת כנסת. זה אומר מתריס שמייצג הזיה "פלשתינית" בת 50 שנה, אולי, לעם בן ארבעת אלפים שנה. כבר נגמרו הבדיחות הטובות שצריך הוא לצחוק על הבדיחות של עצמו? והוא מקבל משכורת על זה?

התופעה של טרור פרלמנטרי, שעליה דובר רבות ונהרות דיו נשפכו בנושא לא רק שאינה מרפה אלא גם מקבלת תאוצה ללא תקדים. מי שמע כזאת ומי ראה כאלה? חברת כנסת עולה על משט "פעילי שלום" – הארץ גועשת. מדברים, מראיינים, מסיקים מסקנות והעניין נשאר ללא תגובה הולמת. חבר או חברת כנסת צועקים על עמיתיהם בכנסת, על אזרח או על שוטר? – היה עונש, כאילו. חבר או חברת כנסת מעודדים טרור מה התגובה?..."אנחנו נבדק עם היועהמ"ש אם יש מקום להשעיה או הדחה". למחרת, שוסף גרונה של הלל יפה הי"ד, ילדה בת פחות מארבע עשרה. יומיים אחרי כן, נרצח ראש ישיבה במכוניתו לעיני בני משפחתו. בית המחבל עדיין עומד על תלו ואת השני לא מוצאים. ואם ימצאו? הבג"ץ יוציא איזה פסק הזוי.

נפשות טהורות

לית מאן דפליג שהנושא מורכב. הדעות מגיעות לקיצוניות. מצד אחד סופר בעל שם יעלה על המשט הבא לעזה ומצד שני רוצים לשטח את כפר בני נעים למגרש חניה ולהגלות/לגרש את תושביו לעזה. אישית, מעדיף את הדרך השנייה. אבל עד אז? כתר על הכפר או עוצר על יו"ש? שלילת היתרי עבודה? מחד-גיסא, יאמרו, וכבר אמרו, הגדלת מכסת היתרי העבודה תפתור את בעית השבח"ים (והיא לא תפתור). מאידך-גיסא, שלילת היתרי עבודה תגרום להגברת תופעת השבח"ים. אישור למכסה גדולה להיתרי עבודה – תכשיר את השרץ. דילמה רצינית. במלים אחרות מטכסים עצה איך להכיל את הטרור. ביני וביני בינות למלל, לויכוחים ולהכפשות בכנסת, אובדות נפשות טהורות וחפות מפשע בישראל. דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה. אין כאן מקום לדילמות! במכוון אינני מתייחס לתגובות מהשמאל מהקלה והצינית שבהן, "לסגור חלונות ודלתות" עד החמורה מאוד שבהן שלא ראוי שתעלה על הכתב. הניר סובל הכל אבל לא הניר הזה. את אחת מההזויות שבהן - "לעלות עם טנקים על עופרה"- כבר קראנו מאחד מ"הוזי הדעות" שבקרבנו.

פרפורי הגסיסה של השמאל אינם של חתולת רחוב רעבה ונטושה. הם של חיה טורפת ומטורפת היורקת דם לכל עבר. אם באנו להכיל את הטרור של ה"פדאיון" כ"חבלי לידה של המדינה היהודית", איך נכיל את הטרור מהכנסת, מ"שוברי שתיקה" ואנשי "בצלם" וחבריהם האנרכיסטים? איך אפשר לעמוד במראות של חייל שלא ירה עד שנדקר או אחרים שלמרות הנשק והחגור נאלצו לספוג מכות מאספסוף שהגיע עד כדי תגרת רחוב של פרחחים? האם אי-אפשר להתחקות על כל המהלכים הללו? הרי אותו חייל משוחרר, אבנר גבריהו מ"שלום עכשיו", שמדבר, יותר נכון מגמגם כמו איזה אידיוט (בלי להתנצל) ברחבי העולם ומתעמת מול חייל אחר השואל אותו על סילוף הידיעות ללא שחר וללא בסיס. ובאיזו רצינות הוא מדבר! לפחות כמו הדלאי-לאמה הדואג לשלום העולם .

כדאי שהקורא יעיין באתר של "שוברים שתיקה" ה"נאורים" שכל מטרתם היא "להביא לסיום הכיבוש" בגלל ה"התעללויות של צה"ל באוכלוסייה המקומית". אז יש לזכור שהסיסמה הידועה מאז השירות הצבאי שלנו, "דע את האויב" מאוד רחבה. חוץ מאת אויב צמא הדם המוכר, היא כוללת גם את האנשים מאנשינו, עצם מעצמנו ובשר מבשרנו. לעתים קרובות עולה התהיה אם יש קשר דם או קשר עם (עי"ן פתוחה) בינינו ובין אלה. האם אלו "בני עמי אשר אבדו צלם אנוש ובחרו בדרך הטרור"? תופעות כאלה הן תוצאה ישירה של גישת ה"תעשה לי משהו" וחוסר לימוד היסטוריה יהודית– לא רק את של מלכות דוד המלך שהחלה בחברון לפני כשלשת אלפי שנים אלא גם את זאת של חברון של תרפ"ט!

רוחות השמאל

זה נקרא הכלת הטרור? כשילדה נרצחת במטתה או רבנים ונשותיהם בישובים ביו"ש או בדרכם בעיר העתיקה, רצח תינוקות בעגלה או דקירות עוברי אורח בירושלים, בתל אביב או בנתניה או בכל מקום אחר, אי-אפשר להכיל את הטרור. טרור כזה ודומיו וקודמיו אינו ניתן להכלה. באותה מידה, אי-אפשר שלא למצוא קשר ישיר להסתה הפרלמנטרית והממוסדת שיש במדינה ומחוצה לה. אינני יודע אם אותה יולי נובק או אבנר גבריהו וכל האירגונים הדומים מודעים לנזק שהם גורמים לאחרים ובראש וראשונה לעצמם. המשכורת שהם מקבלים? ההשפעה של רוחות השמאל שכבר נראית בצמרת הצבא מעודדת אותם? הצרחות הבלתי נשלטות של חברי הכנסת הערביים וחבריהם הישראלים נותנים להם אומץ? כדברי הנביא: "וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמֽוֹעַ" (זכריה ז:יא)

האם ההתנהגות הפרועה חסרת הביקורת והמעצורים של אנשי הרוח עושי הרוח והמשוררים משרים עליהם "רוח גבורה"? האם ערוצי התקשורת הנותנים להם במה וזרקורים מעוורים אותם? הרי מה ששומעים מהמטיפים הערביים בימי שישי ומהפורעים במסגד אל–אקצה ומשומרי ה"וואקף" בכל יום ויום הוא תוצאה ישירה מחוסר אחדות של העם ומהבאשת ריחו מעל כל במה בעולם. למנוע ממבקרים לשיר את ה"תקוה" או למלמל פסוק "שמע ישראל" או ברכת "שהכל נהיה בדברו", על מים מהברזיה בהר-הבית? זאת שערורייה!

היש הכלה לטרור שכזה? פתרונות יש! הם לא פשוטים ולהרבה מהם יש את המרכיב של "מה יאמרו הגוים"? אבל כמו שאמר בן-גוריון "יותר חשוב מה יעשו היהודים". לזה יש להוסיף את קטע התפילה: "למה יאמרו הגוים?". נקוה שעוד בימינו ארגוני הטרור הפנימי והחיצוני יחלפו להם מן העולם. יש לזכור ולשנן שוב ושוב את תשובתו של שמעון החשמונאי לאנטיוכוס השביעי: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו".