הריבה

"ריבה - מקור השם הוא בסיפור העיר סדום לפי חז"ל נאמר, כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, לפיכך נענשה על-ידי אנשי סדום - היא צעקה היות שהתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה על גג החומה ..."

יצאתי, הגיע המסרון.

זה היה האות שאורלי בדרך אלי. 5 דקות והיא תמתין ברכבה ליד ביתי.

התעופפתי לעטות על פני פרצוף של "יציאה" (לא ההיא) ותוך פחות משלוש דקות נעלתי את דלת ביתי ושעטתי מטה במעלית. הדרך ל"הבימה" הייתה פנויה יחסית ליום חמישי בערב, מצאנו חניה ליד "בית הסופר" וצעדנו לנו מעדנות כאשר אנו מאמצות עינינו באוויר הערב המהביל, שהזכיר ערפיח באחת מהארצות שהמציאו אותו.
כשהגענו אני כבר נטפתי מי גוף טהורים ודביקים.
נכנסנו לאולם וההצגה "זוג או פרט" החלה.

בעודי בוהה במתרחש על הבימה וכרגיל, מחשבותיי מזנקות בזינוק אולימפי לאי שם לא נתקלות באף מכשול או משוכה, הכתה בי הכרה מפחידה:

השארתי סיר על האש!!!
השארתי סיר על האש!!!

הפחד החל גואה בי, והתבהלה יחד עם בעתה החלו זוחלים במעלה גבי, חורכים אוזניי ומעלים אדים מצווארי הלח.

אורלי, לחשתי באימה, השארתי סיר על האש.

את רוצה הביתה? פערה מולי זוג עיניים טובות.

לא, עניתי בעודי מנסה לחשב כמות המים בסיר, בתוכו מונחות 3 צנצנות ריבה שהכנתי הבוקר.

מדוע הן בסיר?

שאלה טובה מאד.

אני נוהגת להכין ריבות מכל מה שרק אפשר.

הריבה הפעם הייתה צפופה מדי וצמיגה.

כדי להוציאה מהצנצנות, יש לחממה קמעה עד שתתרכך, לרוקנה לסיר, להוסיף בו מים ולבשל בישול מהיר. היא תהיה אף עשירת טעם יותר.

הלהבה הייתה קטנטונת, אך בלחץ דמיוני שהתעורר לא יכולתי לנחש תוך כמה זמן יתאדו המים, וראיתי את הצנצנות המפוצצות, הבית עולה בלהבות, הריבה דבוקה על הקרמיקה וארונות עץ האלון במטבח ויכולתי לשמוע את הסירנות כבר מפרות את שלוות שכונתי, ואנא אני באה?

השארי כאן, הודעתי לאורלי, אני חוזרת הביתה. בצאתי מהאולם, הביט בי בימאי ההצגה כשואל, האם לא טובה בעינייך ההצגה?

לא התעכבתי לענות לו ואם מישהו קורא ויודע מה שמו, שיבהיר לו שלא ההצגה הייתה הסיבה לעזיבתי בדחיפות את המקום. למזלי עצרתי מיד מונית.

לרוע מזלי ברגע שהתיישבתי, נזקקתי בדחיפות למסכת אב"כ, כי כל חלל המונית היה ספוג ושוחה בעשן סיגריות מצחין.

בחלונות פתוחים לרווחה ובחום מזעזע שנפלט מאחורי אוטובוסים וכלי רכב, זחלנו עד שהגענו לכביש המהיר, בואכה חולונה.
כשהגעתי הביתה, בעודי מחדירה ביד רוטטת את המפתח למקומו, אצתי לסירי.

המים נחו בשאננות עד כדי מחציתו, והצנצנות הביטו בי כאילו אומרות, חיכינו רק לך.

באנחת רווחה וענני לחץ שנפלטו מריאותיי, הרסתי תפאורות דמיוניות שבניתי וסגרתי קלות את הגז.

הריבה - מוכנה לאכילה.