ראיתי זה עתה את הסרט על
גל הירש הסוקר את דרכו ואת השתלשלות צעדיו האחרונים. חבל כמובן שזה נעשה בערב תשעה באב מחד-גיסא, אבל כמה זה סמלי ערב תשעה באב וממחיש על מה חרב בית המקדש.
גל הירש הוא מלח הארץ שבחר להקדיש עצמו למדינה, אוהב מדינה בכל רמח אבריו ושסה גידיו שנפצע מסלע שגילגלו עליו מפגעים פלשתינים עד כדי כך שהפך לנכה ב-96% אולם סירב להרים ידים ולהכנע לפציעה החמורה, עבר שלבי החלמה ושיקום וחזר בהיותו עדיין פצוע ותוך כדי הליך השיקום לפקד על חטיבת בנימין כי בזה ראה את ניצחונו על המפגעים.
הרש רואה בעבודתו שליחות עבור ארץ ישראל ומוכן להקדיש לה את חייו. עם תפישה בריאה של איתנות, דהיינו נופל וקם נופל וקם, וזו תמצית אמונתו שצריכה להדריך את הקצינים בצבא.
דברים משתנים
הוא היה מפקד אוגדה 91 בלבנון כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה. טענו נגדו כל מיני טענות אולם בעקר על שפתו הציורית בה ניסה לפקד על גיסותיו. אלא שלא היא שהייתה בעוכריו אלא מפקדיו שלא נתנו לו גיבוי, שלא ידעו לקחת אחריות, אותו בוגי שאומר ליוצר הסרט בנו של דדו כי מרגע שהפוליטיקאים מתערבים הדברים משתנים, הוא זה שקבע שהחייל אלאור אזריה אשם עוד בטרם הוכחה אשמתו ובטרם נגמר התחקיר הביטחוני.
אבל גל בהתאם לתפישתו ואמונתו קם מהקרשים, ולמרות שיצא זכאי בשימוע אצל הרמטכ"ל לא נותנים לו לחזור ולפקד על גייסות, ולכן עוזב את הצבא, מקים חברות יעוץ ומתכונן לקריירה השנייה. אלא שאלוהים מציב בפניו דילמה האם לחזור ולהיות המפכ"ל של משטרת ישראל, או לעשות לביתו, והוא מחליט לעשות למען המדינה.
אלא שאנשים צרי אופק וצרות עין מונעים ממנו להתמנות למפכ"ל, ובסיכום הסאגה הזו זכינו למפכ"ל לא מן המשובחים, שבינתיים לא הצדיק את מינויו, מאידך מפקד שידע להכניס שינויים מזוריים כמו שילוב קורס הקצינים עם קורס הקצינות, דהיינו הוא אדם בעל מחשבות מרחיקות לכת וראות, ארוכת טווח נשאר בחוץ.
וכל זה למה, בגלל שכל אחד דואג למקומו לדרגתו, ולא לוקח אחריות אלא מטיל את האחריות על אחרים, דבר שקיבל גושפנקא סופית עם מכתבו של השופט וינוגרד, זה מוועדת החקירה הממשלתית שהכה על חטא ואמר כי לגל הירש נגרם עוול. אז אולי ביום צום זה נתעשת ונתחיל להתייחס אחרת זה לזה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
