האחראי הראשון, השני, השלישי והאחרון למתרחש באולם בית המשפט הוא השופט. אם יש הפרעות - חובתו להפסיק אותן. אם יש סחבת - חובתו למנוע אותה. אז נכון שממש לא הכל תלוי בשופט, אבל חובתו לעשות כמיטב יכולתו כדי שהמשפט יתנהל בצורה הוגנת ויעילה.

כתב האישום בפרשת רונאל פישר הוגש בחודש מאי 2015 - לפני 16 חודשים. נכון להיום, לא ידוע מתי יחל שלב ההוכחות. האחריות לכך מוטלת על שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל.

לא כל העיכובים היו תלויים בו. אולי אפילו לא רובם. היה צריך לחכות לסיום משפטו של ערן מלכה, שהתנהל בפני השופט יעקב צבן (והיה מהיר מאוד בגלל שמלכה הודה). חומרי החקירה רבים מאוד, וכמו תמיד - הנאשמים טוענים שלא קיבלו את כולם. היו ערעורים לעליון על החלטות ביניים של סובל. אבל בשורה התחתונה: סובל לא מצליח לקדם את התיק.

תשלמו הוצאות ואולי תיקנסו

שתי אבני הנגף העיקריות הן חומרי החקירה וחילופי סניגורים. קצב העברת חומרי החקירה תלוי בתביעה, ומידת שביעות הרצון מהעברתם תלויה בהגנה. כאשר ראה שהעסק הופל לסאגה בלתי נגמרת, סובל יכול וחייב היה להודיע: יש לתביעה X ימים להעביר את הכל, יש להגנה Y ימים לצלם ולמיין. התביעה לא תעביר הכל? תשלם הוצאות ואולי נציגיה ייקנסו אישית על ביזיון. ההגנה לא תעמוד בזמנים? כנ"ל.

בנושא חילופי סניגוריו של פישר, אחריותו של סובל ישירה עוד יותר. חילופי סניגורים מחייבים את אישורו של בית המשפט. כללי האתיקה אוסרים על עורך דין ליטול על עצמו ייצוג אם הוא יודע שלא יוכל לבצעו כהלכה. כאשר נקבע מועד להוכחות, חייב הסניגור הנכנס להתאים את עצמו למועד זה. אלו הם כללי היסוד ועל פיהם צריך היה סובל לנהוג.

פישר וסניגוריו הקודמים, רון שפירא וקרן שפירא-אטינגר, נהגו לכל הפחות בחוסר שקיפות, כאשר הודיעו במפתיע - לאחר ההקראה - שהייצוג על ידם היה רק עד שלב זה. בני הזוג שפירא טענו תחילה שפישר לא יכול לשלם להם, כי כל רכושו נתפס בידי המדינה. כאשר אמר סובל שניתן יהיה למצוא פתרון לכך, הם אמרו שיש להם נימוק נוסף שלא יגידו בדלתיים פתוחות. הם למעשה העמידו את סובל בפני עובדה: אנחנו לא נגן על פישר.

בנקודה הזאת, היה סובל חייב לומר: תעשו מה שאתם רוצים; אני לא דוחה את ההוכחות. שופט פלילי מנוסה מאוד אמר לי, שהוא עצמו היה מבטל שניים-שלושה מועדים - ולא יותר מזה. תאמרו: אי-אפשר להכריח עורך דין לייצג. לא נכון. העובדה שהחילופים מחייבים את אישורו של בית המשפט, מלמדת שהוא יכול לכפות ייצוג, וכבר היו דברים מעולם, כולל בתיקים חמורים בהרבה (למשל ולהבדיל: בית המשפט סירב לשחרר את הסניגוריה הציבורית מייצוגו של ישי שליסל, למרות שהוא לא שיתף איתה פעולה אפילו במילימטר).

ומה עם הלחץ על ע'?

חילופי הסניגורים של פישר גרמו לבדם לדחייה של כמה וכמה חודשים. הוא טען שאין לו כסף לעורך דין פרטי, הסניגוריה הציבורית התקשתה למצוא מישהו שיקח את התיק (רשמית בשל ההיקף; דומה שגם הסיכויים הקלושים לזכות בו מילאו תפקיד), וכאשר נבחרה ליזי שובל-בר - היא הבהירה שתזדקק לחודשים ארוכים כדי ללמוד את החומר (כעת היא אומרת שלא תהיה מוכנה לפני חודש נובמבר). זה כנראה נכון, אך כאמור - הפאשלה הקדמונית היא של סובל.

הסחבת הזאת איננה רק עוול משווע. יש לה גם השלכות מעשיות. ההגנה טוענת שמצבו הנפשי של פישר בכי רע, והוא הולך ומידרדר ככל שההליכים נמשכים. נניח בצד את התמיהה המתבקשת מאליה: אם כך, אל תגרום לדחיות נוספות. כן נזכיר, שמול פישר אמורה להתייצב עדת המדינה ע', מזכירתו לשעבר.

כאשר ביקש News1 לאפשר לפרסם את שמה של ע', דחה סובל את הבקשה בנימוק ש"הפגיעה בפרטיותה ושיבוש אורחות חייה של ע' עלולים להשפיע על עדותה בבית המשפט". מותר להניח, שגם היא מצויה בלחץ ובמתח. אפשר לקוות, שאין גורמים שמנסים להוסיף על אותם לחץ ומתח, אולי במטרה לשבש את העדות. אבל בכל מקרה, צריך להביא בחשבון גם את העדים ואת הזמן שמשפיע על זכרונם ואולי אף נכונותם להעיד.

בעלילת-משנה נכנס השבוע לתמונה הקבלן יאיר ביטון, שלמעשה ביקש לדחות את ההוכחות למועד בלתי ידוע, בעיקר משום שהוא עומד לדין בתל אביב בפרשת הלבנת ההון עבור יצחק אברג'יל. כאן יש לסובל בעיה אמיתית: אי-אפשר לצפות מאותו אדם להיות כל השבוע בשני בתי משפט שונים. אבל שוב: אם סובל לא היה מאפשר לכל העסק להימרח עד אין קץ, משפט פישר כבר היה עמוק בשלב ההוכחות.

לא מאוחר לשנות את זה, כבוד השופט סובל. אתה בהחלט יכול, ולעניות דעתי אתה גם חייב, להודיע לכל הצדדים: זהו, נגמר, ההוכחות מתחילות בתאריך קרוב. לא מוצא חן בעיניכם? הנה נתתי לכם עילה לערעור על פסק הדין. אבל לא ייתכן שמשפט יתחיל שנה וחצי אחרי הגשת כתב האישום. לא ייתכן. נקודה.