רחל הראשונה

רק מתי מעט בין חוקרי הספרות העברית מודעים לשירתה ולהישגיה המרשימים של המשוררת העברית רחל מורפורגו (טריאסט, 1871-1790), המשוררת העברייה הראשונה שהשאירה אחריה גוף מגובש של כתיבה ספרותית עברית - כ-50 שירים וכ-20 מכתבים. ייחודם של המשוררת ושל יצירתה דרמטיים במיוחד על-רקע תקופתה: במאה ה-19, למרות בשורת המודרניות של תנועת ההשכלה היהודית, עדיין הודרו נשים יהודיות ככלל גם מלימוד התורה וגם מלימוד השפה העברית, שנתפסו כתחומי ידע גבריים, ברוח דברי ר' אליעזר במסכת סוטה (ג', ד'): "כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות". אין פלא, כי נשים מועטות בלבד העזו ללמוד עברית, ומעטות עוד יותר היו מסוגלות ללמוד תורה. רחל מורפורגו הייתה שונה ומפתיעה: לא רק ששלטה בעברית, אלא אף הייתה בעלת בקיאות עצומה במקרא, בתלמוד, במדרש ובקבלה, ידע אותו ניצלה לצורך כתיבת שירה עברית.

את השכלתה הבלתי-רגילה רכשה המשוררת בנעוריה: בת למשפחת לוצאטו הידועה במלומדים, הרופאים והמשוררים שיצאו מקרבה (הנודעים ביניהם רמח"ל, שד"ל והמשורר אפרים לוצאטו), לא נמנע ממנה החינוך הפרטי המעולה שקיבל אחיה הצעיר. משהביעה את רצונה ללמוד יחד עם אחיה, הסכים אביה שתצטרף לשיעורים, וכך קיבלה את ההשכלה היהודית הנרחבת הטיפוסית לבני משפחות האליטה היהודית-איטלקית. בשנים אלה אף התיידדה רחל עם בן-דודה הצעיר ממנה בעשר שנים, שמואל דוד לוצאטו (לימים פרשן תנ"ך, משכיל ידוע וראש בית המדרש לרבנים בפאדובה), והם בילו שעות רבות בחברותא של לימוד ושיחות בענייני רוח.

רחל לוצאטו כתבה שירים מאז נעוריה, אולם הפסיקה לכתוב כמעט לגמרי ב-28 השנים הראשונות של נישואיה ליעקב מורפורגו. היו אלה אומנם נישואי אהבה, שלא כמקובל אז (הוריה הסכימו לנישואיה ליעקב מורפורגו רק אחרי שנים רבות של התעקשות מצידה, וכך נישאה רק בגיל 29), אך במסגרתם לא התאפשרו לה הלימוד והכתיבה משאת נפשה. זאת גם מחוסר זמן וגם מחוסר הערכה; יעקב מורפורגו, שהיה סוחר בבורסה של טריאסט, לא העריך את יכולותיה המיוחדות.

גילוי, הערכה, שכחה

רק ב-1847 (בהיות רחל מורפורגו בת 57) שלח בן דודה וידידה שד"ל שני שירים שלה, שהיו בידיו מזה 30 שנה, לפרסום בכתב העת המשכילי-עברי "כוכבי יצחק" שיצא לאור בווינה. השירים פורסמו מיד, קרוב לוודאי בגלל חשיבותו של השולח, וכך נפתח לפני רחל מורפורגו המרחב הציבורי של משכילי הזמן. במשך למעלה מעשר שנים פרסמה מורפורגו שירים כמעט בכל גיליון של "כוכבי יצחק", שהופיע פעם או פעמיים בשנה. היא הייתה כך לידועה למדי בזמנה, גם בין תושבי טריאסט וגם בין המשכילים המרכז-אירופיים, שתשעה מהם אף כתבו שירי שבח לכבודה.

אולם בשנותיה האחרונות כמעט נשכחה המשוררת העברייה המפתיעה, וכך קרה שנעלמה גם מספרי ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה. גם חוקרי הספרות שידעו על קיומה, לא התייחסו כמעט לעצם שיריה, ואחרים (כיוסף קלוזנר למשל) התייחסו בזלזול להישגיה. רק מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת, החלו כמה חוקרות פמיניסטיות להתעניין בשירתה של מורפורגו. היו אלה חוקרות ספרות נשים, שחיפשו את הכותבות העבריות הראשונות, ויחד עימן גילו גם כמה פמיניסטיות דתיות את דמותה הלמדנית-פמיניסטית חתרנית של המשוררת הנשכחת.

בשירתה של רחל מורפורגו אכן ניתן לראות ביטוי ספרותי נשי ראשון להתמודדות בין תודעה דתית ולמדנית ותודעת שוויון "פמיניסטית". שיריה הם מסורתיים ומהפכניים גם יחד, והם צמחו ועלו מתוך תערובת מרתקת של כשרון כתיבה, אומץ לפרוץ לתחום גברי לחלוטין באותה תקופה, תפיסת זהות נשית אוטונומית ושוויונית, אמונה דתית עמוקה והשכלה עברית-יהודית רחבה. מנקודת תצפית של ראשית המאה ה-21 מצטיירות שירתה, למדנותה ודמותה של רחל מורפורגו כמופע פתאומי שהבליח לשנים מספר, ואז - שלא בצדק - נשכח כמעט לחלוטין.

משימת פענוח סבוכה

הספר החדש על שירת רחל מורפורגו הוא התיאור הכולל הראשון של חייה ויצירתה של משוררת מרתקת זו. הייתה זו משימה מסובכת בהרבה ממה שאולי נראה במבט ראשון, וזאת מכמה סיבות. ראשית: הידע על חייה של רחל מורפורגו מסתכם בכמה עמודים של ביוגרפיה תמציתית שכתב יצחק חיים קסטיליוני, רב יליד טריאסט שקיבץ את שיריה ומכתביה והוציאם לאור ב 1890 בספר בשם "עוגב רחל". מתוך ביוגרפיה זו אומנם מצטייר שרטוט ראשוני של הדמות, אך בוודאי לא תיאור מלא כמקובל בכתיבה הביוגרפית המודרנית.

קושי נוסף מעמיד אופיים החידתי והמתוחכם של שיריה, היוצר מחסום בפני הבנתם המהירה, בוודאי על-ידי קורא בן זמננו. אפילו חלק ממכתביה האישיים קשה להבנה, מהיותם כתוב בשפת תלמידי חכמים, הקשה להבנתו של קורא שאינו מומחה.

על הקושי בתיאור הביוגרפיה של רחל מורפורגו ניסתה כותבת שורות אלו להתגבר באמצעות גיוס כל פרט רלוונטי להבנת הדמות: הרקע החברתי והתרבותי של יהדות איטליה ואופיה של הקהילה היהודית של טריאסט, תובנות הניתנות להסקה גם משיריה ומכתביה של הגיבורה, וכן הבנת התנהלותה מתוך הקבלה לביוגרפיות של נשים אחרות שכתבו על-רקע חברות פטריארכליות דומות. כתוצאה מחיבור כל אלה, עולה דמותה של רחל מורפורגו בחיוניות מפתיעה.

על הקושי שבהבנת השירים והמכתבים התגברתי על-ידי העיון הדקדקני והמלומד בלשונם ובאזכורים הטקסטואליים הרבים מאוד שהם מעלים. מתוך עיון זה הולכת ומתבררת לא רק בקיאותה העצומה של המשוררת, אלא - ובעיקר - התחכום העומד בבסיס עיצובם. רחל מורפורגו לא העזה להביע בגלוי את עמדותיה החתרניות כלפי חברתה ומוסכמותיה, אך - בו-זמנית - לא יכלה לוותר על ביטויה האוטנטי. לכן כתבה שירים בעלי משמעות כפולה: ברובדם העליון הם מביעים עמדות מסורתיות ומצטנעות, המתאימות לאישה "ראויה" בת זמנה, אך ברובדם הנסתר הם מביעים עמדות ביקורתיות חברתיות ותרבותיות. את הדו-רובדיות הזאת אני מעמידה במוקד פרשנות שיריה של רחל מורפורגו, ולדעתי זהו הצופן להבנתם.

"עוגב נאלם" הוא ספר עב-כרס מאחר שהוא כולל למעשה שני ספרים. האחד הוא מונוגרפיה - תיאור כולל של דמותה ושל מוקדי שירתה של רחל מורפורגו, על-רקע משפחתה, קהילתה, תקופתה ותרבותה. בחלק זה מתוארים ומפורשים סיפור חייה ושיריה של מורפורגו, בהסתמך על מוסכמות זמנה וכן על דרכי הפרשנות של הביוגרפיה הפמיניסטית ושל חקר כתיבת נשים. חלקו השני הוא למעשה ספר נפרד, והוא הוצאה מחודשת ומבוארת של כל שיריה ומכתביה של רחל מורפורגו. בחלק זה מובאים כל שיר ומכתב בתוספת הערות מפורטות הכוללות את כל מקורותיו הלשוניים והתרבותיים של השיר, שאחריהם מובא גם סיכום של פרשנות השיר או המכתב.

התקווה היא שספר יתרום לא רק להיסטוריה של הספרות העברית בכלל ושירת הנשים העברית בפרט, אלא יהווה גם תיקון של עוול היסטורי ותרבותי: דמות מרתקת שנעלמה מן ההיסטוריה של התרבות היהודית, מוחזרת אליה.